אדוה

דווקא היה בא לי לכתוב לך איך את מרגישה עם התרופות החדשות אבל הקיתונות של רותחין שהפגנת כלפי מבלי שההודעה היתה מיועדת אליך ומבלי שהתחייבת לקרוא אותה (הרי זה מה שכולן כל הזמן אומרות לי, שאני לא חייבת לקרוא הודעות של אחרים) מה גם שלא התכוונתי אליך אלא דיברתי על קול כללי, הוציאה לי את החשק. גם אני לא רואה מקום כרגע לדבר איתך ובאמת שחבל לי על כך...

יפעת, קיתונות של רותחים מבלי שההודעה נכתבה אלי,נכון,אבל אולי תרגישי פעם מה את עושה לבנות אחרות? ולא רק,זה מעכיר את כל האוירה הקבוצתית, וזה מרגיש לי רע,ממש ממש רע. גם כלפי ענבל. אני לא חושבת שחרם קבוצתי זה המענה.לא ממש. אבל נראה לי שהגיע הזמן שתקחי אחריות,אמיתית ותחזרי לכאן יפעת אחרת,וזה תלוי רק בך. אני באופן אישי כבר לא מרגישה יציבה בקשר איתך-או שאת נעלמת טוטאלית,או שאת מתקיפה את ענבל,או שאת שולחת הודעות פוגעות לחברות אחרות ואני לא תמיד קוראת אבל מספיק לשמוע תגובות,או וגם זה כבר קרה את ממש אחלה,מתקשרת ואני זוכרת גם תגובות ממש מרגשות שלך.וזה החלק הטוב והחזק שלך. העניין הוא שיציבות זה לא הצד החזק שלי,ובטח לא כרגע,מצבי הרוח שלי משתנים ומאוד לא פשוט לי.פה יש לי איזה מין אי להינפשות להרגעות לאסוף את הכוחות ולהמשיך הלאה. וזה קשה עד בלתי נסבל לחוות את התנודות האלה כאן. ברור לי שגם לך קשה,אבל זה לא מצדיק. ואם תדפדפי אחורנית תוכלי לראות תגובה הרבה יותר סלחנית מצידי, אפילו זוכרת שכתבתי לך משהו על ההלך שהלך במדבר, אבל אני חושבת שככל שזה חוזר על עצמו,ברמה האישית וברמה הקבוצתית זה הופך להיות יותר קשה להיסלח. אבל אולי לא בלתי אפשרי? אדוה

תודה רבה על תגובתך. בהחלט אפשרי! תלוי בנכונות של שני הצדדים. אני מעולם לא העלבתי אותך. ונוכחותך אכן תרמה לי. נצטרך לחשוב על דרך אפשרית...