בנות יקרות - התייעצות

אני נמצאת בטיפול מזה שנה חודשיים . לאחרונה ביקשתי ממנה לקיים פגישה אחת אצלי בבית. אין לי שום בעיה מיוחדת. הטיפול הוא רגיל (כמה שאפשר להגיד על טיפול שהוא רגיל... הרי כל טיפול הוא עולם שלם ושונה) עליות וירידות כמו אצל כולן.. (חלקן שיתפתי כאן.) אך אין שום מקרה יוצא דופן. פשוט מעוניינת שהיא תפגוש אותי במקום "הטבעי" שלי. ביקשתי ממנה לחשוב על זה לפני שהיא עונה לי. בנתיים אני מחכה... מה דעתכן? אשמח לשמוע כל תגובה ורעיון בעניין. מאחלת שקט מושלם לכולכן... תודה.. ניצן

שלום ניצן, לדעתי לא כדאי לך, יש בזה חציה של הגבולות. מצד אחד מאד מפתה להכניס אותה הביתה שתראה אותך איך שאת ואולי להכניס אותה "לחיים האמיתיים" שלך, שהשעה הטיפולית כבר לא תהיה שעה הזויה מנותקת מהמציאות. א ב ל אני חושבת שזה שהשעה הזאת היא נמותקת מהמציאות זה מה שמאפשר לדברים לעלות ומאפשר לך להביא את עצמך בצורה שאת לא עושה בחיים האמיתיים. ואני אומרת לך מנסיון שאחרי כזה מקרה יש טשטוש בתפיסה שלך אותה והטשטוש הזה מקשה על העבודה הטיפולית, על היכולת שלך לראות אותה בצורה נכונה כמטפלת. מקווה שנתתי לך עוד נקודה למחשבה. ליליה טוב, אביגיל

את גרה עם ההורים? לבד? בן זוג? שותפים? את גאה בבית שלך? את אוהבת אותו? או דווקא ממקום של חסר את רוצה לחלוק? למה בעצם זה חשוב לך? מה זה אומר להיות במקום הטבעי מבחינתך?

הי ניצן, לדעתי, אחד הגבולות החשובים ביותר בשמירה על הסטינג הטיפולי (בטיפול עומק רציני, קל וחומר במקרים של פגיעות מורכבות) הם הקירות הפיזיים של הקליניקה. של המרחב שמוגדר מקום העבודה של המטפל. בעיניי ממש ברמה של חוקה. יש מטפלים גמישים שנוהגים אחרת, ויש מטופלים שמעידים שפגישות חוץ התאימו להם. אני גם בספק אם לפעמים מטופלים באמת יודעים לזהות אם זה היה מועיל ממש. בחששותיי, לטווח ארוך יש פוטנציאל מזיק בפגישות כאלה. טוב, זה מסובך. אוכל לומר לך שבעבר, בראשית הדרך הטיפולית שלי, ניסיתי 'לפתות' את המטפל לראות כיצד אני 'חיה'. דרך חיים עקומה למדי זו הייתה. יש בכך, בעיניי, הזמנה לפריצה למקומות אינטימיים של קרבה לא בריאה לקשר הטיפולי. היום אני מברכת על כך שהוא הצליח (ואין לי מושג איך הוא עמד בזה) לא להישבר והגבול לא נחצה. Ever. כנראה שגם בזכות זה נשמר המקום והחזיק מעמד; נשמר תפקידו של האיש כמטפל ולא התבלבל או התערבב עם משהו אחר. עבורי, מניחה, זה היה קריטי. סופש נעים, איילת השחר

אמנם אינני מהקבועות, ואנחנו לא מכירות, אבל את מבקשת כל כך יפה, אז: דבר ראשון, סתיין על האומץ להציע הצעה כזו שיכולה גם להענות בשלילה וליצור תחושה של דחייה, או שהיא כן תבוא וזה יהיה סתם מאכזב, כמובן שיכול להיות שזה כן יענה על הציפיות ומעבר לכך. דבר שני, מה את רוצה שהיא תראה?, או איך את רוצה שהיא תראה אותך?, האם את מרגישה שהיא לא רואה אותך בצורה מדוייקת ורחבה מספיק או לא רואה אותך איך שאת רוצה במקום שלה? לי באופן אישי אפשרות שכזו היא הדבר הכי לא מתאים שיכול להיות (מלבד העובדה שאאלץ לסדר לנקות לקשט ולחנך את הילדים והבעל גם כן סוג של ילד (:, למרות שלא פעם הבלגן מדובר בפגישות), גם כך החשיפה בטיפול גדולה מאוד, ומבחינתי טוב שיש הפרדה בין המקומות.

היי ניצן, אני האמת בערך תקופה של זמן כמוך בטיפול ולא עלה על דעתי רעיון כזה.מה שבטוח שדרוש הרבה אומץ לבקש זאת ועשית זאת ! ואני חושבת שכמו שעושים על כל דבר בערך בטיפול אז מן הסתם אתן תחשבו יחד מה רצית בבקשה הזו? או בשינוי הזה? למה את רוצה שתראה אותך במקום הטבעי? מה עומד מאחורי זה. אני בטוחה שתגיעו לתובנה מענינת. אני מחזקת אותך שהלכת עם ליבך.

ברר שזה לגיטימי מבחינתך להעלות את הבקשה ולרצות שתתמלא. בפועל ,רוב הסיכויים שהיא לא תמלא אחר הבקשה,אלא תעסקו בה במפגשים הבאים שלכם. אתם מן הסתם תדונו במה מה יש בבית ואין בחדר הטיפולי, מה חסר שם, והאם ניתן למצוא דרך להשלים את החסר בתוך המרחב הטיפולי, מבלי שתיפרץ המסגרת.

היי ניצן, פתאום נזכרתי: בספרו "מתנת הפסיכותרפיה", ממליץ יאלום למטפלים על ביקור בבית המטופל. לדעתו ביקור שכזה יכול לגלות למטפל כל מני דברים חשובים לעשות כל מיני קישורים וכו'. ובמחשבה שנייה נראה לי שזה דווקא רעיון נחמד שיכול לקרב ולהפוך את הדמות הטיפולית לקצת יותר אנושית. סשה

הי ניצן, נורא קשה להביע עמדה על משהו שקורה בטיפול של מישהו אחר.. הכל כל כך תלוי בעמדה הטיפולית של המטפלת, בדינמיקה ביניכן, במה מקובל ולא מקובל בשיח ביניכן.. אני חושבת, למשל, על מילים טובות שעשויות להיאמר בין שתיים בטיפול. הן תשמענה כמו המתנה הכי גדולה שמטפלת יכולה לתת למטופלת בטיפול אחד, או לגמרי חלק מהשגרה ולא עניין גדול בטיפול אחר. ואם במילים, אז קל וחומר בדברים אחרים... חיבוק ממטפלת, מתנה קטנה ממטפלת, וכו'. אני חושבת שלבוא אליך זה ממש בקצה הסקאלה של המתנות שמטפלת יכולה לתת, לכאורה. לכאורה, כי משהו באפשרות הזה גם מאותת לי 'סכנה' איכשהו.. לו הייתי אני המטפלת לא הייתי מסכימה.. אני חושבת שזה היה שובר משהו ביניכן. מן היפוך תפקידים, אולי- פתאום היא אורחת ואת מארחת שרוצה שיהיה לה נוח ונעים. לא יודעת, מאוד קשה לי להגדיר לעצמי למה זה מרגיש לי לא רעיון טוב, אבל אני מרגישה נורא חזק שזה לא מתאים. אני כן חושבת שזה נורא מתאים ואפילו נפלא שהבעת את הרצון הזה. לא בטוחה מה רצון כזה בהקשר שלכן אומר.. בהקשר של הקשר שלי איתה אני חושבת שזה היה אומר נכונות לחשיפה נוספת, לקירבה גדולה יותר, להכניס אותה באמת-באמת אליי הביתה. להוליך אותה גם בפועל בין התמונות והחפצים והזכרונות שהם חלק בלתי נפרד ממני. זו בקשה מדהימה במידת הקירבה שלה, ואני חושבת שגם אם לא תסכים, אל תתני זה לזה לפגוע בקסם של מה שאת מסכימה לעשות עם מישהו אחר. עבור חלקנו, שקירבה וריחוק זה משהו שקשה למינון, ההצעה שלך מדהימה. לא בטוחה שזה אותו דבר, אבל אצלי קיימנו פעם 2 פגישות במקום אחר. הקליניקה עברה שיפוץ קל והיא כנראה שכרה חדר במקום אחר. הפגישות האלה היו קסומות בשבילי.. המעבר למקום אחר, להקשר אחר, לנוף אחר, עשה משהו... זה היה כאילו קיימנו מפגש התייעצות על הטיפול. כאילו המעבר החוצה איפשר לדבר על, באופן רחב יותר. זה גם קצת הרגיש כאילו הלכנו לצימר יחד. גם התקלות הקטנות במקום החדש (ילדים מעבר לקיר בטיפול שהתנגשו בקיר) היו הזדמנות להתמודדות משותפת עם דברים שהיו חדשים לשתינו. בזכרון שלי 2 הפגישות האלה אפופות קסם. הייתי חופשייה יותר איכשהו. אני זוכרת שהצעתי לה לאחריהן לשכור לעצמנו את ה'צימר' הזה אחת לכמה חודשים, כדי לרענן משהו בקשר, לאפשר מרווח נוסף להתבוננות.. אני לא בטוחה שאת מבקשת משהו דומה. אבל אני חושבת שלפעמים יש הרבה טעם בעצם הבקשה, גם אם היא לא נענית ממש כמו שדמיינו.. אולי תצליחו למצוא פתרון ביניים לתחושה שלך שהיא לא מכירה אותך בהקשרים הטבעיים שלך. שהיא אולי מוגבלת בהיכרות שלה אותך לכל רוחבך ועומקך. האם זה מה שהבקשה שלך אומרת? לא בטוחה אם זה עזר, אבל ניסיתי.. ערב נעים בנתיים, לילך

איזו היענות... תודה לכן.. קראתי את כל תגובותיכן. הן חשובות לי. אנסה להסביר ולפרט מעט יותר. ולענות על שאלותיכן כדי שתקבלו תמונה יותר שלמה: יש לי קשר מופלא עם המטפלת שלי. היא הדבר הכי טוב שיש. היא מכירה אותי כפי שאף אחר מעולם לא מכיר אותי. לראשונה בחיי שיתפתי חלקים גדולים ומשמעותיים בחיי. חלקם שהדחקתי והצליחו לצוף בעקבות הטיפול ולחלקם פשוט ישבו וחיכו בשקט שמישהו ישאל ויתעניין בהם. מה שקורה הוא. שאצלה (בגלל ההיכרות המיוחדת שלה אותי) אני מרגישה כמו ילדה קטנה. כמו בת 5. זקוקה להגנה בטחון מרגישה חשופה פגיעה ומפוחדת. וזה רק אצלה. בחוץ אני אריה. מלאת ביטחון וחיוכים. לשאלתך דורותי אני נשואה +2 כאימא אני לביאה חזקה מאוד. אף אחד לא יכול לפגוע בי או בילדי. אני חברותית ומעורבת בכל. המטפלת שלי לא מכירה את הצד הזה. כל פעם שאני משתפת אותה ממשהו "בחוץ" היא מתעניינת איך אני. וקורה הרבה בטיפול שאני אומרת לה שבחוץ אני חזקה ומלאת ביטחון. וזה ממש לא מסתדר עם הפגיעות והחולשה כשאני שם.(אדגיש שאני חלשה אצלה לא בגללה, חלילה, אלא בגלל כל המשא הכבד שאני פורקת אצלה.) בקיצור אמרתי לה, אחרי שבפגישות האחרונות הבהרנו את טיב הקשר העמוק בנינו ואת משמעותה החיובית בחיי, אמרתי שאני רוצה שתכיר את כל כולי. את החלק השלם ולא רק את החלק החלש שפורץ אצלה. זהו. וכן אני חוששת שזה יהיה צעד ללא יכולת לחזור. שמשהו ישבר ולא אוכל להביא יותר את אותה ילדה אבודה שמחפשת תשובות ולתקן את העבר... כל תגובותיכן מאוד הגיוניות ונכונות ואני לקחתי אותן בחשבון. (גם את ההמלצה של ארווין יאלום ללכת לבתי המטופלים...) ולדורותי- אני לא גרה עם ההורים כבר 11 שנה... ויש לי בית מתוק שאני גאה בו. וסשה - ברור שאני אבריק את הבית. החרדים בפסח יהיו פריירים לידי. אם פתאום תראו משהו מנצנץ בצפון הארץ תדעו שהמטפלת שלי באה אלי... ואני לא מתכוונת שהיא תבוא כשהמשפחה שלי בבית כמובן... רק אני והיא כמו בטיפול. (צימר?) בנתיים זה רק רעיון שמסתובב בין שתינו. ועכשיו גם איתכן... (איזה כייף לי שאני לא לבד עם זה..) אשמח לשמוע אתכן שוב.. תודה תודה ניצן

עכשיו הדברים יותר ברורים... לי זה לא מרגיש משהו שצריך להיענות. נראה לי שהשאלה שצריכה להישאל היא למה כל כך חשוב לך שהיא תראה באופן קונקרטי את החוזק שלך וההצלחה שלך בחיים האמיתיים. למה לא מספיק שאת מספרת על כך? מצד אחד את מתארת טיפול "רגיל", מצד שני היא מאוד משמעותית עבורך ואת ברגרסיה מולה... למה חשוב לך שהעולם החיצוני ייכנס לחדר (או שהחדר ייצא אליו) למה לא להסתפק במחשכי הנפש? כמובן שבסוף מה שיקבע זו התגובה שלה, חשוב שתחזיקי בראש (ובלב) שגם אם היא שלילית, יש הרבה סיבות נכונות לכך. ואם אני חושבת על עצמי, הייתי מעדיפה לבוא אליה הביתה...(ולהישאר לישון כמובן), בבית שלי אין שום דבר מעניין... תעדכני אותנו דורותי

הי ניצן שמחה לראות אותך כאן שוב. בכל מקרה רציתי להגיד שכתבתי לך כבר קודם,אבל החלטתי לא לשלוח,חששתי לבלבל. אבל עכשיו שאני רואה את כל התגובות (וזה באמת נורא משמח)אני כן רוצה להוסיף עוד זווית. אצלי זה קרה.אמנם זה היה בשבעה של אמא שלי ולא בגלל בקשה שלי, וזאת גם לא הייתה הפעם הראשונה שנפגשנו מחוץ לחדר. ובקיצור,עבר לגמרי בשלום והיה ממש מחזק ומקרב. אני ממש לא חששתי מהביקור,היא כמובן בקשה אישור לפני. אבל אני חייבת לציין שהיה מאוד שונה ממה שחשבתי.היא שמה לב לדברים שלא הייתי מעלה בדעתי,והיה בהחלט מוזר ומרגש. ולדעתי ממש סבבה שהעזת לבקש,אני רק מקווה שההודעה למעלה לא קשורה אליך או לזה,ושלא בטעות הבקשה גרמה לסיום הטיפול. בכל מקרה אשמח לשמוע עדכונים. ליאת

הי רק עכשיו אני קוראת אותך, ואני ממש מקנא בך, מדי פעם אני שולחת במייל למטפלת שלי הזמנות אלי הביתה בדרך כלל היא מתעלמת. גם אצלי אם תראו משהו מהדרום מנצץ תדעו שהיא הופיע. חנה שמחכה לה