שלום ענבל

רציתי לשאול האם לדעתך יש חשיבות למרכיב הזמן בטיפול,ואני אסביר למה כוונתי. לפעמים יש מי שכותבת:אני כבר בטיפול שמונה שנים וכו', ואזבתשובה לשאלתה, יש התיחסות לכך ששמונה שנים זה המן המון זמן וכו.. לפעמים באותה תשובה תופיע גם עצה לפונה, לחשוב מה הסיבה שהיא עדיין בטיפול, מדוע הטיפול הפך לאורח חיים וכו' כולנו יודעים שטיפולים פסיכולוגיים, פסיכודינמיים הם ארוכי טווח. אך האם יש נקודת זמן שאומרת שזה כבר יותר מידי,ואם כן מהי? ובאשר אלי, אני שנה וחצי בטיפול. כשבררתי, על טיפולים מסוג זה, הבנתי שהממוצע הוא בין שנה לשלוש. פתאום אני חוששת:שנה וחצי, זה משהו כמו אמצע הדרך... אני מתחילה לחשוש שאם הזמן המתקדם, ההכוונה תהיה לקראת נקודת סיום כלשהי. יש לי פחד שאחרי כמה שנים, מה שיעמוד מול עיניו של המטפל זה לא רק אם הושגו המטרות/אם אני ממשיכה להעזר ולהיתרם אלא גם הרצון למנוע מהטיפול להיות משהו אינסופי ,סוג של שיגרה נעימה וממושכת. מה דעתך?

הי מיקי לזמן אין חשיבות כשלעצמו. כל טיפול לוקח את הזמן שלו, ואכן יש טיפולים שאורכים המון שנים. השאלה היא מה עושים בזמן הזה. אם יש עבודה טיפולית, אם יש מטרה מול העיניים, אם הולכים לאורה ומתקדמים אליה, או אם לאחר שמשיגים אותה עולה מטרה אחרת, אזי הטיפול יעיל וטוב גם אם הוא לוקח שנים. אגב, גם אם המטרה היא 'תיחזוק' וזה מוגדר כך זה בסדר, ואז אפשר להמשיך גם כל החיים.. כל עוד זה מוגדר, מוסכם ומדובר. ענבל