כמו בויטרז

ענבל יקרה! מה שלומך? את בטוב:) שמת לב שכמעט ולא הייתי פה השבוע? עדיין לא יודעת מה ואיך לכתוב למרות שבי בתוכי נראה לי שאני יודעת מה אני מרגישה. מרגישה שמשהו טוב קורה לי בפנים. אני מרגישה שזה קצת כמו בויטרז,בהתחלה מציירים סקיצה,בוחרים את החומרים.אחר כל יש הרבה עבודה סזיפית וקשה,לחתוך את הזכוכיות,אפשר להיפצע הרבה חומרים עפים לפעמים החיתוך לא מדויק חומרים הולכים לפח וגם לא יודעים בדיוק איך זה יצא ואיך זה יראה.לפעמי מדמיינים דבר אחד,בסוף התמונה נראית אחרת.בהמהלך העבודה לפעמים נראה שמתייאשים,כל כך הרבה חלקים עבודה עם דיוק אבל אם ממשיכים לפי התוכנית מסתכלים ורואים שהנה הושלם פרח,עלה. השבוע המטפל נעלם ולא ברור לאן, לא הגיב להודעותי,לטלפון. אנחנו אמורים להיפגש היום ולא ברור שזה יקרה,עדיין. לא בדיוק מובן,כנראה עובר עליו משהו שלא קשור אלי. אני גם כועסת עליו,מתגעגעת,מחכה,קשה לחוות את העמימות הזו למשהו שאמור להוות עוגן. אבל לא כמו בעבר, לא נשאבת,מתרסקת,מתפוררת כמו פעם. כנראה שפרח או עלה הושלמו שם. שבלי ששמנו לב עוד חתיכה ועוד הצטרפו למשהו. וגם בשקט,בלחש אגלה לך שהציונים לאחרונה עולים.אפילו היו מספרים בשלושה ספרות. מי היה מאמין,אה?????? בוודאי לא אבא ואמא,אף התעודות שלי לא עניינו אותם. מתקשרת קצת לדפי,"הלימודים חשבתי,אמא,תראי אני יכולה"... וזה גם אומר שאני בכיוון חדש שמתאים לי מאוד. עדיין שומרת לעצמי את הזכות להתפרק פה,לשכב על הרצפה ולצעוק , הצילו!!!! :) בינתיים,מחכה לגשמים שיבואו בשבת. רוצה לנשום אויר חורף. להריח את האדמה לדרוך על הדשא הלח, מחכה... אדוה.

התכוונתי לשאול, האם את בטוב? זה נראה כמו הצבת עובדה..... טעות.

היי אדוה, משמח לשמוע על הויטראז' המתהווה שלך (איזה דימוי מקסים לטיפול!). יצא לי לחשוב עליך השבוע, גם לי בוטלה פגישה (היא חולה) בדיוק אחרי אחת הפגישות היותר מוצלחות ומחזקות שהיו לנו. כמה חיכיתי לפגוש אותה שוב השבוע... וגם אני לא התפרקתי, ולא התעצבנתי, ולא איפסתי את כל מה שיש כבר בנינו בגלל הביטול הזה. דווקא במקום זה פיתחתי כמיהה להכין לה תה עם דבש, ולהביא לה את הקלינקס הרכים רכים, שלא יהיה לה אף אדום. יפה אמרת, שלא תמיד הביטולים האלה קשורים בנו. זו ידיעה שלא תמיד קל להחזיק, אבל כשהיא שם, היא מנחמת ומרגיעה. את עושה יופי של עבודה (וכל הכבוד על הציונים!!) נועם

ענבל, הלכתי לישון מוקדם, התעוררתי מחלום ממש ממש נוראי, שבו אני גרה בבניין של סבתא, וסבתא צריכה עזרה ואני נורא עסוקה שאני לא מצליחה ממש לעזור לה.נראה לי שהיא היתה צריכה עזרה עם לבשל את הארוחות.מידי פעם הייתי באה לבקר אותה.ובנוסף מתנצלת על חוסר יכולתי לעזור לה. יום אחד הגעתי לבקר אותה והיתה שם אמא ואישה נוספת.והיתה לי שיחה ממש קשה עם סבתא,סבתא אמרה תראי במצב הזה שאין לי ארוחות מסודרות עדיף שתאשפזו אותי,משהו כזה.ואז האישה הנוספת ניגשה אלי(לא מכירה אותה)והיא נורא כעסה עלי משהו בהקשר לסבתא והיה לה מבט נוראי ושנאה בעניים והיא התחילה לחנוק אותי ולהפעיל עלי כח פיזי רב שהתחזק מרגע לרגע,ניסיתי לצעוק ולא היה לי קול.אמא התעלמה ונעלמה,זה היה נראה שסבתא נהנית להסתכל על זה. האישה הזרה נהיתה אלימה מרגע לרגע,לא היה לי סיכויים מולה,חנקה אותי ממש עד שלא נשאר אויר לנשום. וזהו התעוררתי חסרת נשימה ומבועתת כמו שלא היה מעולם. ענבל,את יכולה לעזור לי להבין את החלום כי עד שניפגש זה יהיה יום ג,עוד הרבה זמן?? שבת שלום, בשורות טובות, אדוה.

הי אדוה, לפעמים טוב שאני לא כאן.. התגובה של נועם אלייך היתה בדיוק מה שהיה לי לומר בעניין הויטראז'. ובאשר לחלום - יש שם סבתא שאמורה לעזור אבל צריכה עזרה בעצמה; אמא שאיננה, נעלמת ומתעלמת; ומישהי שפוגעת ומכאיבה נורא. ואת בתוך כל זה - חסרת אויר, חסרת קול, חסרת אונים. דברו על כך בפגישה הבאה, גם אם יעבור עד אז זמן. שבת שקטה, ענבל