פוסט מעניין שפורסם בדה מרקר

בגנות התלות בטיפול פסיכולוגי. אני לא עד כדי כך מאוכזב מהטיפול שלי אבל מסוגל להבין ללב הכותבת. הפוסט והתגובות מעלים נקודות למחשבה. http://cafe.themarker.com/topic/1480969/ מה דעתכם?

מכירה את הפוסט הזה כבר שנים. יש לי המון מה להגיד אבל אין לי חשק להיות כאן, אז זו קצת בעיה.

מוזר לראות אותי מצוטטת שם... ובהזדמנות זו- שלום לענבל ולכולם.

זו אותה נעומי מפעם?

בתור אחת שנמצאת ברגרסיה ובתלות כלפי המטפלת וחווה את הרגשות הקשים המתוארים בפוסט (דנה- הבנתי מה זה בלוג, אבל מה זה פוסט?)- מה שכתוב שם זה שטויות מוחלטות. דבר ראשון, מטופל לא נכנס לרגרסיה בגלל המסגרת הטיפולית, מטופל נכנס לרגרסיה כי יש לו פגיעות מסוימות. אי אפשר להאשים את המטפל ואת המסגרת בהכל ובטח שלא לייחס למטפלים כוונות זדוניות ומניפולטיביות. אני חושבת שהכותבת סובלת מחוסר אמון קשה בסביבה, שנובע מסיבותיה שלה וממסלול חייה, וחוסר אמון זה מוביל לעיוותים קשים של המציאות. בקיצור, אני ממש לא מסכימה עם דעתה, אבל תודה על ההפנייה. דורותי

הי לכולם, הפוסט הזה הוא דיעה אישית, מבוססת חוויה אני מניחה, של מישהי פגועה מאד וכועסת מאד. ישנן גם חוויות אחרות. ענבל

אני מסתכלת על שלוש השמות שהגיבו להודעה הזאת, ונהיים לי קצת פלאשבקים מפחידים...גם לך?