פיסות של כלום

נשארתי כל היום בבית :-( היו לי מלא תכניות.. היה לי יום חופשי והיו מלא תכניות, אבל נשארתי בבית. חלק מהזמן במיטה. אין סיבה טובה. אף פעם אין.. ובכל זאת- ימים חופשיים הם תמיד לא טובים לי. מייאשים. את יודעת מה הסיבה? היה לי קר בכפות הרגליים. וסיבה נוספת? לא ידעתי מה ללבוש. רציתי לרכוב על אופניים לאנשהו וידעתי שיתלכלכו לי המכנסיים מהשרשרת ולא ידעתי מה ללבוש, אז משכתי זמן עד שנגמר היום. אין לבן אדם כמוני סיכוי. חלמתי שאני רואה מרחוק שני אנשים בונים בניין.. בניין עגול כזה ורחב. התפלאתי שממרחק כזה הצלחתי לראות ממש את הלבנים והמלט. ואז אחד מהם הרים לבנה וזרק אותה רחוק. אני חושבת שהם דיברו ביניהם ושהבחור סתם זרק לבנים, לא בהכרח כמחאה על משהו. אלא שאז התחילו מטוסים ליפול מהאויר. מסוקים צבאיים, חומים בהירים, אדירי מימדים, התרסקו, כשהם משאירים אחריהם שובלי עשן בשמיים. אני חושבת שהאשמתי מישהו אבל אני לא זוכרת את מי. אולי כדאי שאצא מהבית... לילך

לילך יקרה, התעצבתי לקרוא אותך היום... יש גם ימים כאלה. את יודעת, מאז שהתחלתי להתכתב פה עם דנה, אני קוראת אחורה אחורה את התכתובות שלי שם, בפורום השכן. אני ואת התכתבנו שם לא מעט, זה נעים ומרגש להיזכר איפה היינו אז (לפני מליוני שנים ב-2007) ולראות איפה אנחנו היום... אני לא רוצה להתווכח עם ההרגשה שלך, אבל אני כן רוצה להגיד לך שכמי שרואה אותך מכאן, אני חושבת שעשית כברת דרך רצינית בשנים האחרונות, במיוחד מאז שיש לך את א' שלך... ויש גם ימים כאלה. גם לי, גם לעוד הרבה אנשים שאני מכירה. ששום דבר לא זז בהם, שטרדות קטנות תוקעות את הכל. אבל יש גם ימים אחרים, ולימודים חדשים ו... אני כל כך מבינה את הייאוש הזה שמשתקע לו לפעמים. אבל ימים כאלה הם לא כל מה שאת. הם גם שם, ויש עוד דברים... ובפינת הקונקרטיות אני רק אתרום מנסיוני בתחום המכנסיים והאופניים - או שמגלגלים את המכנס של הרגל של השרשרת עד הברך לזמן הרכיבה, או שתוקעים את שולי המכנס לתוך הגרב. ככה גם לא מתלכלכים, וגם המכנס לא נקרע כשהוא נתקע בשרשרת (אני אומרת בעודי מהרהרת נוגות בג'ינס אהוב שמצא את מותו על שרשרת האופניים). שלך ואיתך, נועם

הי לילך, לפעמים תוכניות קטנות נופלות בגלל פרטים קטנים.. כמו מה ללבוש, למשל. אחד בונה, שני זורק לבנים. טיפול הוא סוג של בניית בניין. ויש מלחמה. בין כוחות הבנייה לכוחות ההרס. may the best one win... ענבל

תודה שמצאתן מה לכתוב לכלום הזה שמצא את דרכו לכאן.. ונועם- טוב לראות אותך בסביבה שוב! ;-) נתראה, לילך