שוב ושוב ושוב

כל פעם מחדש עולה הסוגיה מחדש ביני לביני - לעזוב או לא? בעקבות הטראומה אני כבר לא מצליחה להביא את עצמי לשם וגם לא ממש נראה לי להביא משחק/חיית מחמד כדי שאני איפתח משהו שם כבר לא עובד בינינו. הוא כ"כ רחוק שזה הזוי... עברתי איתו חוויות טובות ורעות, קשה לי להאמין שזהו זה נגמר. אני לא מצליחה להחזיק אותו בין הפגישות, לא מדברת באף מקום, סגורה ומסוגרת. הוא יודע שאני כבר לא משתפת אותו. ובעיקר יש שתיקות מעיקות בינינו כל הזמן. כשכבר מדברים החיצים מופנים כלפיו, כי אני לא נרגעת. כי אני מאוכזבת. מרגישה שנבגדתי על ידו.שאין לי על מי לסמוך עוד. לטעמי, יש שגיאות אנושיות שלא עושים. בטח לא במקצועי טיפולי כמו זה. ניסחתי כבר חוזה טיפולי חדש בינינו. כרגע הוא לקח חופש. אני כבר לא מצליחה להתמודד עם הנטישות האלו שלו כל הזמן, בתוך ים האירועים שקורים לי. והכי חשוב - הוא כבר לא חלק משום דבר שלי, הוא לא נמצא איתי בצמתים החשובים והקריטיים שבהם אני זקוקה לו, זקוקה למרחב שהוא אמור להעניק לי. יכול להיות שהוא נשחק מהטיפול האינטנסיבי? לכן, אני שוקלת בין שתי אפשרויות כרגע להוציא את הטיפול לחופשה כפויה (מתוך ראייה לטווח ארוך, שהמרחק בינינו קצת ירגיע אותי אולי... ואז אחזור לדבר איתו על האכזבה הקשה והמרה ממנו כבנאדם, ולדבר על הטראומה שהיתה) או פשוט לסיים וזהו (לא ממש נראה לי הגיוני, וברור לי שאני לא פותחת ססיה נוספת אצל מטפל/ת אחרת) אבל ברור לי שמשהו שם בינינו לא מדובר. הוא נזהר. מקפיד במילים מאוד. ומצד שני, לא מהסס לבטל פגישות (אולי כי נמאס לו כבר שאני מפנה חיצים כלפי ההתנהלות שלו). ברור לי שיש משבר בינינו... רק לא ברור לי איך יוצאים ממנו וברור לי שלא בא לי להשתהות במקום כזה, שלא רק שלא מנחם אותי הוא גם מיותר במובן מסויים כרגע בחיי. מה את אומרת ענבל? נפתח עץ נוסף? יש לך רעיון איך לעזור לי?

הי מי"ב מה קרה שם, ביניכם? מהי הבגידה, האכזבה, הטעות האנושית הבלתי נסלחת? מה זה שכ"כ סגר אותך? ענבל

שום דבר מאז האירוע הזה כבר לא אותו דבר בינינו לפעמים, נדמה לי, שאני והוא צריכים טיפול זוגי כדי לצאת מהמשבר הזה