מה זה אומר?

היום המטפלת אמרה לי אמירות שהיה לי קשה לשמוע.ומחוסר יכולת לשאת זאת קמתי לעזוב. והיא בקשה שאחזור לשבת, חזרתי. אבל שאלתי אותה למה היא לא מבינה אותי, ומאלצת אותי להישאר? עד שקלטה ונתנה לי לעזוב. הרגיז אותי גם ששאלה אותי אם אחרי מה שנתנה לי כל התקופה האחרונה, יכול להיות שהיא נגדי... אין אפשרות שמי שהיטיב יטעה? אסור לחלוק על מי שמיטיב תקופה? ואם אני מתפוצצת ממילותיה. אין לי הסבר מידי, ואני אומרת שצריכה לחשוב ע"ז.היא אומרת לי שזה התחמקות. מותר שיקח זמן להבשיל דברים? למה חיב לראות זאת כהתחמקות? חברה שלי אמרה לי שלעזוב לא בזמן, זה לא מספיק מכבד. ובטיפול זה מראה עלי.רציתי לדעת מבחינה טיפולית, איך מטפלת מתיחסת לכך? מה זה אומר עלי כמטופלת? (כבר כמעט נשבעתי שאחרי היום, לא אדרוך אצלה לנצח, כך שאין לי את מי לשאול...)

בואי נתחיל מהסוף... החברה שלך טועה . אין כללים למפגשים הפסיכולוגיים. תעשי מה שאת מרגישה נקודה. ולגופו של עניין, אם קשה לך עם האמירות שלה, אמרי לה זאת אונליין. בצורה חדה וברורה. אם אין לה סבלנות או זמן לחכות שתבשילי ותהיי מוכנה לשמוע דברים קצת יותר "קשים" שתלך לטיפול... את המטופלת. הבמה שלך. הקצב שלך. את מחליטה מה לעשות בשעה הזאת (גם אם זה לקום ולעזוב באמצע, כמו שקרה לי לאחרונה). אל תנסי לחיות לפי כללים וחוקים כי אין כאלו בנמצא.

הי שקד, את מתארת קושי בהתמודדות עם סיטואציות קונפליקטואליות עד כדי חוסר יכולת לשאת אותן. ההתנהגות של לקום וללכת היא לא התמודדות בוגרת. נראה לי שהמטפלת מרגישה שעברתן כברת דרך מספיקה על מנת להתמודד גם עם דברים שהם קשים לשמיעה. להתמודד ביחד. אילו היית באמת רק חושבת שהיא טועה, היית נשארת ומעמידה אותה על טעותה. אילו היית צריכה רק זמן למחשבה, היית לוקחת אותו בתוך הטיפול. ההרגשה מהודעתך היא שהפגיעה היא הרבה יותר משמעותית מזה.. אחרת למה החלטת שאת לא רואה אותה יותר? ענבל

ענבל, כתבת לי שאילו הייתי באמת רק חושבת שהיא טועה, הייתי נשארת ומעמידה אותה על טעותה. ואילו הייתי צריכה רק זמן למחשבה, הייתי לוקחת אותו בתוך הטיפול. אבל מה שקורה בפועל הוא שאני נאטמת מולה. היא גדולה עלי.היא "מידי" (יפה, בטוחה, חכמה...)ואני נמסה ומאבדת את עצמי. אני ממש ממש לא יכולה לחשוב מולה. בשחרור. זה נורא. צריכה אויר ממנה. הפגיעה היתה כמו שכתבתי, שהיא מאד עזרה לי לאחרונה, ובאיזה שהוא מקום. זה הרגיש לי: ועכשיו- אין לך ברירה רק לקבל ממני. בכל מחיר! (סוג של ציד?) ואני לא מסוגלת לדרוך אצלה (בלי נדר) לעולמים, כי אין לה הבנה מותאמת אלי,איך לא לגרום לי לרצות לברוח. לשלם. ועוד על פגיעה? על מקום לברוח ממנו? ואחרי שהסברתי יותר רקע. שאלותי- האם למטפל יש מוכנות והתנסות שוטפת בבריחות, או שהם מאד חריגות? ומה אפשר לעשות עוד ליעול, במצב הנוכחי?