מה לעשות

אני עובדת באותו מקום כבר יותר משנה. בתקופה האחרונה אחת מהעובדות האחרות החלה להתנכל לי (למשל, הולכת ומלכלכת עליי בפני המנהלת שאני לא עובדת ואני לא עושה כלום כל המשמרת שלי). נקראתי כבר פעמיים לשיחת נזיפה בעקבות הלכלוכים האלה, ואני מגנה על עצמי כמיטב יכולתי, אבל אני לא בטוחה אם המנהלת מאמינה לי בכלל. זה מגוחך, אני יודעת את האמת, אני יודעת שאני עובדת. אני יודעת שאני ממלאת את התפקיד שלי בצורה הטובה ביותר, ושאני עובדת הרבה יותר מדי בניסיון להמנע מעוד השמצות ועוד לכלוכים. כאילו אני מנסה להגיע למצב שאי אפשר יהיה להגיד כלום, כי הכול עשוי כמו שצריך והכול מתוקתק. חוץ מזה אני יודעת שהמשמיצה היא בחורה שמשהו לא לגמרי תקין אצלה. אני יודעת שהלכלוכים לא באמת קשורים אליי, שזה איזה בעיה שלה, שזה משהו שנובע מקושי שלה, או פחד שלה, או מה שלא יהיה. ולמרות כל הרציונל הזה אני לא מצליחה שלא להיפגע בכל פעם שקורה מקרה כזה. אני מסוג האנשים שנוטים לראות את הטוב בכל אדם, אז ב-3 או 4 הפעמים הראשונות די החלקתי את הלכלוכים, מתוך מחשבה שהדברים נאמרו מתוך איזה סערת רגשות, או מצוקה נפשית (היא הייתה אז בהתקף דיכאון), ושהיא לא באמת התכוונה לזה. והיא לא מתייחסת אליי לא יפה, להיפך, היא מאוד נחמדה אליי, קוראת לי בשמות חיבה, עוזרת לי כשאני צריכה משהו. הכול נעשה מאחורי הקלעים, כשאני לא נוכחת וכשאני לא יכולה להגן על עצמי. אני מגלה על התקריות האלה או מבנות אחרות שעובדות איתי ושכן היו שם, וכן שמעו, או כשלוקחים אותי לשיחת נזיפה. אני פשוט כבר לא יודעת מה לעשות. אני לא מצליחה לא לקחת את זה ללב (זה לא כאילו עומדים לפטר אותי או משהו, ללכלוכים שלה אין השפעה מעבר לשיחות נזיפה האלה) אם אני מנסה לדבר איתה על זה כמובן שהיא מכחישה ואומרת שזאת לא היא, או שזה לא מה שהיא אמרה. היא הרי אוהבת אותי. הרי אנחנו חברות. לטענתה אני כמו האחיינית שלה. אני מרגישה חסרת אונים. אני מניחה שאין ממש עצה קונקרטית סתם רציתי קצת לפרוק ואולי לקבל מילת עידוד תודה

הי אורית זו סיטואציה מתסכלת ביותר. אם יש לך חברות אמיתיות שם, שאת בוטחת בהן, את יכולה לבקש מהן לפנות למנהלת ולתת 'עדות אופי' נגדית. אם זה לא המקרה, המשיכי פשוט לעשות את עבודתך נאמנה. המנהלת לא מטומטמת (אני מקווה), והנתונים של עבודתך ידברו בעד עצמם. בברכה, ענבל