שאלה לענבל

יש לי שאלה "תיאורטית"... בעקבות הבנות אחרונות שהיו לי לאחרונה רציתי לשאול אותך אם קיימת גישה טיפולית שמאמינה בצורך לייצר שינוי חיובי אצל האדם, גם באופן מזויף, כדי לנסות להתמקד בטוב שלו גם אם כרגע הוא לא במקום הזה ואם את מאמינה שזה כשלעצמו יכול לייצר שינוי...‬ אני יודעת שעם ילדים לפעמים זה עוזר והכרחי לנפח כל קמצוץ של טוב כדי לצאת מהמעגלים השליליים מולם, אבל את מאמינה שגם עם מבוגרים זה עובד? והאם את חושבת שזו גישה שהיא נכונה ומוסרית לעבודה עם מבוגרים? כי בעצם זה מתעלם מכל הרע ומעצים את הטוב, ורוע ופגיעות של מבוגרים הן שונות משל ילדים והם כבר כן צריכים לקחת אחריות על ההתנהגות שלהם...לילדים יש בסיס חזק שמאוד רוצה להיות טוב והם גם יכולים להשתנות במהירה, את לא חושבת שעם מבוגרים קיימת הסכנה שהם ילמדו שלא משנה כמה רע הם עושים, הרע נמחק ובסוף המעט טוב הוא זה שנזכר ומועצם? אני יודעת שבבסיסו של כל אדם קיים הרצון להיות טוב, אבל אצל מבוגרים זה לפעמים מתעוות כל כך, וההתנגדות לשינוי היא מסיבית, שאולי אי אפשר להסתמך על הבסיס הזה כמקור לשינוי ולצמיחה? מה את חושבת? את מאמינה שכל אחד יכול להשתנות? את מאמינה שגם דפוסים עקשניים יכולים להתרכך? את מאמינה שדרך העצמת הטוב אפשר לעשות את זה? ברור לי שהתשובה על כך, במיוחד מפיה של אשת טיפול, תהיה חיובית. אך שאלתי יותר קשורה באיזה מחירים היית מוכנה לשלם כדי להתמיד בדרך הזאת? כמה אנשים היית מוכנה שיפגעו בדרך הארוכה אל השינוי? מתי היית שמה את הגבול ומתייאשת או מבינה שמעתה המחירים כבר כבדים מדי? מצד אחד- הצלת נפש אחת כאילו הצלת עולם ומלואו... מצד שני- מה אם שאר הנפשות שאולי לא מתות, אבל בהחלט נפצעות? אני חושבת שהרבה אנשי טיפול "מתעלמים" מהפגיעות באחרים ונזעקים רק כשזה מגיע אליהם, לפגיעות אישיות בהם, לחדירה לפרטיות שלהם. אני תוהה אם זה נכון...אם הישג טיפולי מרשים ושינוי של אדם "קשה" שווה את המחיר של רמיסה ופגיעה באחרים, יותר רכים, יותר פגיעים, שלעולם זעקתם לא תישמע כשלו.... מה את חושבת? במה את מאמינה? בתודה מראש על תשובה מעמיקה דורותי

הי דורותי, נא לתקן את הכותרת ל'שאלות לענבל' (ברבים) .... :- ) אני מאמינה שהמון אנשים יכולים להשתנות, גם בגיל מבוגר. רוב האנשים. כמעט כולם. במיוחד אם יש מוטיבציה ומוכנות לשינוי. להסתכל על הטוב ולהאמין בטוב ולעשות טוב – יש דבר כזה, הוא נקרא 'פסיכולוגיה חיובית' ומיועד למבוגרים, לאו דווקא לילדים. השאלה האחרונה שלך מורכבת. אני לא חושבת שטיפול שווה בכל מחיר. לא מחיר כבד של המטפל, לא של אחרים, ולא של המטופל עצמו. ענבל

אבל את תתייחסי לאדם כחיובי גם אם בפועל הוא לא, כחלק מגישה כזאת? נגיד אם יש לך מטופל שהוא גנב...(או כל משהו אחר רע), אבל בין היתר הוא גם עוזר לפעמים לזקנים לחצות את הכביש. כחלק מהנסיון שלך לייצר שינוי חיובי אצלו את תתעלמי או לא תתני משקל גדול לגניבות ותעצימי את העזרה במעברי חצייה? ואם כן, כמה זמן תמשיכי לעשות כך בידיעה שבזמן הזה אנשים נפגעים? ואני מרגישה שאני נשמעת קצת תוקפנית היום. אז אני לא. סתם קשה לי גם לשאול שאלות וגם להביע את הנזקקות הנוראית שלי. אז הנה היא- במלואה... ענבל, אני צריכה אותך, למה את באה כל כך מאוחר? מהבוקר אני מחכה... ומתי כבר תגידי כן? לי ולדפי ולכל השאר שרוצות (גג ארבע). ומתי היא תגיד לי ביוזמתה שהיא אוהבת אותי (כי אני בחיים לא ישאל), ומתי היא תיתן לי ביוזמתה חיבוק (כי אני בחיים לא אבקש) ומתי היא תקרא לי את המחשבות וצדע בדיוק מה אני צריכה בכל רגע נתון? ומתי כל זה ייגמר? נעלבת ממה שכתבתי לדפי למטה? (אני יודעת כבר את התשובה...את קשוחה מדי מכדי להעלב...) דורותי