פעם ועכשיו

פעם הטיפול היה רשת הבטחון שלי. פעם אם לא הייתי מצליחה להרדם הייתי מדמיינת שאני שם שוכבת ומכוסה על הספה שלה ומייד נרדמת. פעם הייתי יוצאת מכל פגישה עם המון אנרגיות. פעם היה לי בטחון גדול בקשר איתה. פעם היה לי מקום בטוח שידעתי שתמיד יהיה שם. פעם ידעתי מה אני לא רוצה לעשות כאמא אבל לא ידעתי להגדיר מה כן, ומתוך החוויה איתה הגדרתי לעצמי איזה אמא אני רוצה להיות. עכשיו מרגיש מבולבל ולא בטוח עכשיו מרגיש שאולי לא היה אמיתי והכל היה בפנטזיה שלי. עכשיו אני יוצאת מפורקת וכבר בחניה מתחילה לבכות ומושבתת לאותו היום עכשיו הקורה צרה צרה אין רשת בטחון אלא להפך הטיפול הוא הרוח שמנדנדת אותי על הקורה. עכשיו מרגישה שאין שום משענת ואין מקום בטוח יותר ודווקא עכשיו מרגישה כל הזמן כמו ילדה בת 4 מאד מאד תובענית ואין אין כתובת לתובענות הזאת עכשיו מאד מאד חסרה לי אמא או תחליף אמא היא אומרת שעכשיו קשה כי נוגעים בדברים יותר רגישים, שהחוסר בטחון מתאפשר בגלל הבטחון הגדול שהיה ושצריך לדבר על כל התחושות האלה וזה יעבור בסוף, שזה מין שלב מעבר. אני רוצה להחזיר את הגלגל אחורה, אני לא יודעת לאן זה יוביל, לא רוצה להסתכן בלאבד את כל מה שהיה, לא יכולה להרשות לעצמי לאבד את זה כי אז אני אשאר בלי כלום. ענבל תוכלי בבקשה לכתוב לי מה דעתך. תודה

שלום אביגיל, נשמע שאת בידיים טובות. שהיא רואה מה קורה לך ולא נבהלת, שהיא חושבת שזה חלק מהתהליך ורואה גם את דרך היציאה החוצה,מחזקת אותך ואת דרכך. רגרסיה זה מפחיד, אני מסכימה. אפשר לעבור אותה אם יש בטחון בדרך ובמטפלת ובעיקר - לדבר את הכאב מפעם שחי עכשיו. גם אני מחזקת אותך ואת דרכך, ענבל