עצובה

ענבל, יש לך מושג עד כמה אני מרגישה עצובה ? כאילו כזה נגמר קצת העולם.. רבתי איתה..ריק לי בנשמה..הכל כל כך ריק.. לא רוצה לבוא אליה יותר בחיים !!! את יודעת ? אני אקרא לה פה פטמה (פ' לא דגושה בפתח ולא בחיריק- כפי שאמרתי לדורותי) פתאום מרגיש לי שמפרידה ביננו תהום עמוקה .. ענבל, אני מרגישה כמו יתומה קטנה זבת חוטם שעומדת בצד נזופה.. אוףף אז מה, יש לי אותי! אני לא צריכה אותה יותר בחיים ! אוףףףףףףף אין לי יותר כח לחיים האלו..רוצה למות... ענבל, באמת זה מה שאני רוצה. פשוט למות. את מאמינה בחיים שלאחר המוות ? ואולי שם באמת עוטפים אותך באור רך ואוהב... אני רוצה ללכת לשם.. באמת באמת. גם אני רוצה כבר את האור הזה..אור רך אוהב, עוטף אותך..סוף סוף אפשר לנוח בשקט.. יש לי שפעת רגשית. ענבל,אני אפילו לא יודעת מה לבקש ממך ?? לא יודעת כבר מה אני רוצה/צריכה. אולי אני לא רוצה ולא צריכה יותר בחיים כלום.. אני מאוד מאוד מאוד עצובה :( איזה כיף לך דורותי שאת מצליחה לבכות. איך זה יוצא לך? דפי :(

הי דפי לצערי אין לי את הכישורים הקומיים של דורתי,אז קשה לי קצת להצחיק,אבל קצת עצוב לי שעצוב לך,אז אני מנסה לכתוב משהו,לפחות שזה לא יהיה לבד. טוב זה באמת מבאס לריב עם פטמה (אהבתי את השם) אבל זה חלק מהטיפול.לפעמים דווקא כשהמטפל מרגיש שהמטופל במצב יציב הוא מרשה לעצמו להתקדם קצת יותר,ולפעמים בטעות זה יוצא קצת מסנוור. זה מה שקרה לי שבוע שעבר.אבל ממש מהר שלחתי לה מייל והעניינים הסתדרו.אז מתי פעם הבאה שאתם נפגשות ? (מתוכנן או לא).טוב אז זה בטח רק עוד מעט זמן להחזיק מעמד. ועניתי לך למטה בעץ,למרות שלא היה לי פשוט (אני חולה). מקווה שתצליחי להבין משהו,ואם לא את מוזמנת לשאול שוב. ורציתי גם לספר לך שגם לי לקח מלא זמן עד שהצלחתי לבכות אצלה. ונורא נורא רציתי שזה יקרה,וחשבתי על זה מלא,ועל מה זה אומר ואיך עושים את זה. ולא יצא מזה כלום. ואז זה קרה ,ומאז זה יוצא חופשי,ולפעמים אפילו יותר מידי. לאט לאט,בסוף הכל יקרה,רק צריך להחזיק מעמד בינתיים. ולהתקשר למטפלת בשלוש בלילה,נושא כאוב עבורי.היתה לי פעם מטפלת שהרשתה באופן מפורש לעשות את זה.טופלתי אצלה שלוש פעמים כל פעם טיפול קצר (בערך חודשיים)אגב אצלה בכיתי חופשי.ופעם בין טיפולים בשלוש בלילה,קרה לי משהו.וחזרתי הביתה ולא העזתי להעיר את ההורים שלי,ולא חשבתי אפילו להתקשר אליה,והדחקתי.איזה מחיר כבד משלמים על הדברים האלה.וכמה חבל שלא התקשרתי אליה אז. טוב אז נסיים בנימה אופטימית זו , אפשר חיבוק ? דנה

התשובות שלך לא מרגישות לי "מכובסות".הן מרגישות לי מאוד אמיתי! כשביקשתי שתכתבי לי "לא מכובס" התכוונתי לכך שתרגישי חופשי לכתוב הכל, בגלל שאני מרגישה שאת כותבת ממקום טוב, עם רצון לטוב ויחד עם זה מאוד ישר וישיר.. אם נפגעת באמת צר לי..זו לא הייתה כוונתי. את יודעת ? פטמה לא נתנה לי את כתובת המייל שלה ,כך שאני לא יכולה לשלוח לה מיילים אבל היא אמרה לי כבר מזמן שאני יכולה להתקשר אליה 24 שעות ביממה...כמובן לא השתמשתי בזה עד שבוע שעבר שהיה לי ערב אחד מוטרף במיוחד, ואז התקשרתי אליה ב10 בלילה והיא כל כך תמכה בי והייתה איתי, כנראה שבעקבות זה שיתפתי אותה באיזה סוד ענקי ביום ראשון, אח"כ רבתי איתה .. כן, אני רבתי איתה ולא היא איתי..ולא, לא היו מכות :) נפגשנו כבר מאז גם בשלישי וגם ברביעי והיא כל כך איתי.. כל כך מדוייקת עבורי שכל מה שיש לי לומר עליה שהיא פטמה אהובה שלי :) תודה לך על המילים..אני לוקחת אותם פנימה.. מקווה שהשפעת הלכה ואת מרגישה טוב. עם חיבוק ? בלי חיבוק ? אמרתי לך כבר לא יודעת..מה שטיפול עושה.. דפי של פטמה. :)

הי דפי כתבתי לך מקודם בלי לראות את התגובה שלך בעץ למטה,אז עכשיו אני קצת מוסיפה. אני לא חושבת שאת מוזרה,אני חושבת שאת חושבת ככה.זה נובע מכמה דברים שאת כתבת כאן בעבר,והמקום השכן התכוונתי לפורום של אודי. את כתבת לא מזמן ואני מצטטת:"פחד מפגיעה ומהנמכה אותי מאוד מאוד פעיל",כענבל שאלה ממה החשש,ענית להרגיש דחויה,ציטוט נוסף "לי אין מקום,יודעת שזו הרגשה סוביקטיבית שלי שמשוחזרת כאן,שייכת לעבר הרחוק."וציטוט אחרון "מה הפכתי להיות גם אצלך מצורעת?". זה מה שאת כותבת כאן,זה מה שאת מספרת על עצמך.אני לא חושבת ככה.אני כן חושבת שיש בך משהו שמאמין בטוב משהו תמים ואמיתי,ובמקביל יש עוד דברים אחרים.ואת הגם וגם הזה אני אוהבת. וממש לא הייתה לי כוונה להקטין (ושמתי לב לסמיילי).הרק היה לכיווני.אני כבר שנים מרגישה חולה בשפעת רגשית,עכשיו ועוד הרבה מאוד פעמים זה גם שפעת רפואית.ובהחלט הגוף שלי מנסה לדבר אלי הרבה מאוד זמן ולהגיד לי משהו,ורק בזמן האחרון התחלתי להקשיב.בהחלט יש קשר בין גוף לנפש.עד גיל שבע עשרה אפילו לא היה לי פעת אחת חום.בחיים לא הייתי חולה.מאז כבר ממזמן החזרתי הכל עם ריבית והצמדה. אני באמת מקווה שהתשובה הזו לא תרגיש לך מכובסת,כי מעבר לזה אני באמת לא יודעת,ולא מבינה.וזה קצת נושא רגיש אצלי לאחרונה, שלא מאמינים לי שאני לא יודעת,או שאני לא מבינה מספיק,וגם שלא מבינים אותי. טוב אז חופש מחיבוקים סתם בי וחג שמח דנה

דפי, ומה את חושבת עלי? אני מוזרה? דורותי

הי דפי... יש לי שיר בשבילך- מושלם בשבילך: http://www.youtube.com/watch?v=xJQ7GPBuviE אבל בטח הוא יעציב אותך עוד יותר...היא לא נוגעת בך כמו שאת רוצה. אז מה היא עשתה? למה רבתן? ריב זו מילה מוזרה לתאר משהו שקורה בטיפול לא? ריב הוא הדדי...אני מניחה שבטיפול זה אנחנו שמתעצבנות ונפגעות, אבל לא נוצר מזה ריב (אלא אם כן הלכתן מכות וזה כבר סיפור אחר...). אני כל כך מכירה את התחושה כאילו העולם מסתיים, כאילו מישהו מת. תחושה בלתי נסבלת של קצה, תחושה שאי אפשר להכיל אותה. זה נוראי, כל כך מבינה מה עובר עלייך. תדמייני אותי מנסה להרים אותך עם החדק הקטן (דרך אגב, פילפילון לא נוטש גם את אמא שלו גם כשהיא מתה...זו אחת החיות היחידות שמתאבלות ושזוכרות את המתים וחוזרות לבקר במקום בו הם מתו...בחרתי בו כי הוא חמוד, אבל גם כל אלו מאפיינים פילפילונים. ושפעת של הנפש- גם אני השתמשתי בביטוי הזה כל כך הרבה...נורא! תגידי, איך החיים שלך נראו לפני שהלכת לטיפול? את לא חייבת לענות אבל אם כן אז אשמח לרשימת סימפטומים מסודרת :) אני שואלת כי אני תוהה אם גם אצלך כל התחושות האלו עלו בעקבות הטיפול או שהן היו קיימות קודם? ואני לא זוכרת אם שאלתי ואם ענית או שלא רצית לענות אבל זה מעניין אותי שוב אז מקסימום תתעלמי שוב, את אמא? אני שואלת כי אני תוהה אם כל התחושות האלו עולות גם באימהות... ולגבי הבכי- זה מורכב. קודם כל צריך ללכת לשירותים לפני הפגישה שכשמתאמצים לא יצא משהו אחר בטעות. ואז יושבים, מתרכזים, מאמצים את הגבות, חושבים על אמא ועל השואה, והן יוצאות...כמו מפל. את לא בוכה אף פעם או רק בטיפול? היתה עכשיו תקופה של שבועיים שלא בכיתי והרגשתי איך זה מצטבר בתוכי, זה נורא. לבכות זה כל כך משחרר לפעמים. את לא בוכה מבושה? אם כן, אני לפעמים מורידה את הראש או שמה את הידיים על הפנים. השבוע חשבתי לכסות את כל הראש עם השל (בפתח), צריך להתנתק, לחשוב שאת לבד. דרך אגב קצת מטריד אותי שכשהמטפלת שלך עוברת לצד הרע של הפיצול את נותנת לה שם ערבי...רק חסר פוליטיקה בפורום הזה, אז לא ניכנס לזה, אבל אם את קוראת לה פטמה אני דורשת שהיא תישאר פטמה גם כשתשלימו...טוב? אפשר לדרוש? אני דרשנית מטבעי... טוב, מקווה שכבר בערב את יותר טוב... עוד לא בחרת חיה...אז צריכה לבחור איזה חיה את בג'ונגל של יפעת... דורותי

הי דפי זה קורה, בתוך קשר, שרבים.. אבל אחר הפיוס, לפעמים אפילו מתחזקים מזה. חבל שעצוב.. מקווה שחנוכה , יחד עם העץ המלבלב כאן בתמיכה, יכניסו מעט אור. ענבל