ראשון...

ענבל, אני עייפה ואין לי שום מקום לנוח... היום בכיתי שעה שלמה... (דפי, חשבתי עלייך, השתמשתי בכל כך הרבה טישיו...) היא אומרת ששום פיתרון קונקרטי לא יעזור, שחוסר תחושת המוחזקות הוא שחזור של החוסר מוחזקות מול אמא דיכאונית..."האם המתה" שבאמת מתה. אבל בגלל שאני מכירה את התיאוריה כל כך טוב, קשה לי ליחס את זה לעצמי, כנראה זה דברים שרק במבט מבחוץ ניתן לראות אותם, אבל הרגש כל כך שונה. זה לא מרגיש שחזור, זה מרגיש אמיתי, של עכשיו. זה הגיוני מה שאני אומרת? או שאם קשה לי להרגיש את זה ככה, למרות שמבחינה תיאורטית זה מדויק למצבי, זה לא נכון? אבל היא היתה מאוד אמפטית היום, עד כדי כך שחשדתי שאולי זה לא אמיתי. דיברנו על איך הצרכים שלי מוחקים והורסים את מי שמולי, ועל תחושת הבושה החזקה בעקבות החצנת הצרכים...אני עצמי כוזב... יש לי אלפי עמודים לקרוא, ואין לי כוח, אני הולכת לישון. דורותי

ענבל, אכן שביזות יום א עברה, והנה מתחילה לה שביזות יום ב...יש לה איכויות שונות מאלו של יום א. זכור לי ששלחתי בלילה משהו הזוי אבל אני לא זוכרת מה...אני סקרנית ומפוחדת לגלות. אני מפחדת שתחשבי שאני משוגעת... סתם! ברור לי שכבר מאוחר מדי... אתמול הבנתי בעקבות תחושת חוסר המוחזקות בערב שבאמת שום דבר לא יוכל לעזור לתחושה הזאת, לא שתי פגישות ולא שבע... כן קבענו מראש- ביזמתה (היא מיישמת) שיחת טלפון למחר וזה כן מקל על התחושה. וגם הידיעה ששום דבר לא יכול לעזור משום מה קצת מקלה, כי אין על מה להילחם, פשוט צריך לשרוד...לשכב ולעשות את עצמי מתה עד שכל האויבים יחלפו על פניי. לגבי התרגול שלי בפורום על איך להיות פחות מאוסה...אני מניחה שזה לא עבד...שוב פעם, מעכששששששששששששייייייייווווווווווו. בעצם אין לי כוח, אני אשאר מאוסה ונודניקית ותובענית וחופרת ואימפולסיבית וסתומה ומעיקה לפחות לעוד שבוע... אין מה לעשות, תפקידו של מנהל הפורום הוא קשה...ואין מה לעשות- מכל הפורומים שבעולם, ומצאתי לפחות 10 שיכולים להתאים קטגוראלית למצבי, בחרתי בך! ואני אדבק אלייך לנצח!!! לעולם לא אעזוב אותך!!! (עכשיו אני לא עוזבת את הטיפול אז אני יכולה להרשות לעצמי להלחיץ אותך :) אז את מוכנה לשרוד שבוע נוסף תחת מתקפותיה ההרסניות של אשת העדש? ועוד משהו- כולן קוראות כאן למטפלת שלהן באות הראשון של שמן ואני מרגישה שהאות הראשונה של המטפלת שלי לא משאירה הרבה אופציות לשמות...(גם לאלופות מביננו בארץ עיר) אז חשבתי על שם אחר שמתאים לה ומייחד אותה משאר המטפלות בעולם...אני אקרא לה- "אמטפלת" (הא' עם חיריק למקרה שהתלבטת, והמ' עם קמץ). מה את חושבת? היא תשמח להיקרא ככה? זהו להיום, או להיום בצהריים, דורותי

הי דורותי כל הכבוד לכן שהסתדרתן ביניכן ושמצאתן פתרון יצירתי שכזה. אמטפלת זה יופי של שם כשאומרים את זה, אבל לא כ"כ פוטוגני בכתיבה... ענבל