תחילת פגישה

שלום ענבל ובנות הפורום, האם זו רק אני? כל תחילת פגישה מלווה בשתיקה ארוכה, ויש לי הרגשה שאם אני לא אומר משהו נשב ונשתוק עד תום הזמן. האם מדובר בשיטה? או שיש פסיכולוגים ששואלים שאלות ומדובבים את המטופל? אני יודעת שהתשובה קשורה לכך שאני צריכה לברר את זה עם הפסיכולוג שלי אבל אני לא מעוניינת, לא כרגע... מהו שביל הביניים?

שלום מטופלת כל מטפל וגישתו וסגנונו - יש ששותקים ויש שמדובבים. את צודקת שהכי טוב זה לדבר על זה ואולי גם לבקש עזרה או דיבוב בתחילת פגישות. אחרת, איך הוא יידע שלא נוח לך עם זה? אולי הוא חושב שזו הדרך המועדפת עלייך להתחיל פגישות? ענבל

הוצאת לי את המילים מהפה. גם אני כך בדיוק, בתחילת פגישה. שותקת, נבלעת, נעצרת נהית מופנמת, נאלמת ומתכנסת. וזה מפוצץ נורא, אחרי שכל השבוע חשבתי, מה חשוב לי כ"כ לומר. ובחיים אני בחורה זורמת ואפילו קשקשנית למדי. ושם לא. אבל, המטפלת שלי כן מדובבת. וככל שהיא מדובבת יותר אני מפחדת. (נרתעת ממה?) עד שבסוף יוצא שברי רסיסים. אבל, זה לא זה. לא אני המשוחררת, לא הבעה ברורה.לא המטרות שרציתי להעביר ולפתור, רק ברמז, בקושי. עד מתי?

היי לכולן אני גם שותקת בתחילת פגישה, משתי סיבות: 1. מפנימה ומסניפה אותו טוב טוב (מהר לפני שייגמר הזמן) 2. לנשום... (צרה קדמונית עתיקה, לא ניתנת לפתרון במאה ה21) לאחרונה , יש הרבה שתיקות בחדר, אבל אני עדיין שם (וגם הוא) ובעיניי זה יותר טוב מכלום...