יום שישי בערב

קמתי היום ב-11, חזרתי הביתה ב-16:00 ומאז אני לא מצליחה לצאת מהמיטה...ויש לי מלא דברים לעשות ואין לי כוח. אני ממש במצב רוח רע. באמת שאין לי כוח לחיים האלו יותר... עכשיו שאלות לא קשורות למצבי המלבב... ענבל- את למדת גם פסיכותרפיה? כמה זמן את אחרי התמחות? על מה עשית את התיזה? מתי שהוא אני אהיה כמוך? דורותי

הי ענבל, היתה פגישה מבאסת...היא מזה לא היתה אמפתית. כאילו היא היתה, אבל לא מספיק. דבר ראשון היא קישרה בין ההצעה שלי לדברים שאולי הציעו לי בפורום, אני לא אמרתי לה את זה, מה שעורר בי חשש שאולי היא קראה בפורום, אני מקווה שלא... דבר שני, לגבי המעבר לפרטי היא אמרה שצריך לשאול את התחנה מה המדיניות שלהם...אבל קצת חשבתי על זה ואני לא יודעת אם אני יוכל להרשות לעצמי...זה ממש יכביד עלי כלכלית. וגם לא בטוח אם בפרטי נוכל למצוא זמן לפעמיים בשבוע, כי אני עסוקה עד מאוחר (לא נראה ככה, אה?). ואחרי ששבוע שעבר ליבנו משהו שנפגעתי ממנו וזה עשה לי טוב, החלטתי להעלות משהו נוסף במטרה ללבן את זה. אולי את זוכרת שסיפרתי על איך אני נוהגת כמו מטורפת והיא אמרה לי שאני מסכנת את הנהגים האחרים והתעצבנתי שהיא לא אמפתית ולא אכפת לה ממני אלא מאחרים. אז העליתי את זה, ולא היה שינוי בגישה... היא אמרה שלא להכל היא צריכה להיות אמפטית (אני אמרתי כן להכל), היא אמרה שזה נבע מתסכול על כך שכל האמירות העדינות שלה בנוגע לשמירה עצמית לא נרשמות והיא ניסתה להציב גבולות (אני אמרתי שגם אז וגם היום אני לא חווה את זה כהצבת גבולות אלא כחוויה שלה אותי כרעה וכאחת שנוטה לפגוע בסביבתה, היא אמרה שהיא לא חושבת שאני רעה...) והיא הוסיפה שבתור נהגת זה מפחיד שאחרים נוהגים ככה ועלולים לסכן ולהרוג אחרים...וזה הכי עצבן אותי! אז תגידי שאת דואגת לעצמך, ומה היא בכלל מוסיפה את הפחדים שלה והערכים שלה לטיפול שלי, המציאות צריכה להישאר בחוץ, מדובר בעולם הפנימי שלי! (את זה לא אמרתי) אולי גם נדבר על פוליטיקה בפגישה הבאה??? היא הבינה שהיא מתסכלת אותי אבל היא לא שינתה גישה...ואני יודעת מה את תכתבי "שכשיש סכנה ממשית המציאות כן נכנסת לטיפול ושהיא מנסה לשמור עלי וכו'". אמרתי לה שדווקא האמירה הזאת שלה לא גרמה לי לשנות את ההתנהגות אלא פשוט להסתיר את זה ממנה ושרק אתמול נסעתי אחרי שתייה של חצי בקבוק יין + תרופות... ולעומת זאת הדברים שהיא היתה יותר אמפטית אליהם כמו הסמים, הפגיעה העצמית ועוד נפסקו (בערך). סתם יצאתי מתוסכלת, לא ממש קיבלתי פורקן, לא הרגשתי שהיא מבינה אותי עד הסוף עם הצורך שלי בהחזקה, ולא ממש הרגשתי שבא לה להתאמץ... דיברנו על המיילים שאני שולחת- שזה גם מהמוצפות אבל גם כדי לדאוג שאני אהיה משמעותית עבורה ושהיא תיזכר בי באמצע שבוע. אמרתי שאני כמו הילדים שמושכים בבגד כל הזמן וקצת צחקתי מעצמי והיא לא הבינה למה זה מצחיק אותי... זהו, אין לה כוח אלי...אמרתי לה שעכשיו זה בדיוק השלב שאני משכנעת את עצמי שלא אכפת לי ממנה וממה שהיא אומרת. נמאס לה ממני, אני מרגישה את זה. אז מה עושים- עוזבים קודם? נותנים מרחב? כמובן שההתרחקות שלה רק גורמת לי לצורך אובססיבי עוד יותר להציק לה. לי היה קשה להיות שם היום אז אולי גם לה היה קשה... ודווקא בהתחלה שיתפתי אותה שאני מרגישה שאני כל הזמן צריכה לבחור- אם להתגבר על אמא שלי, לשכוח, או להישאר עם הכאב והאשמה. וגם לבחור אם אני מוותרת על הפנטזיה כלפיה שהיא תהיה אמא שלי או שאני נלחמת על זה. ושאולי זו הסיבה לכל התנודות- ההתקדמות והרגרסיה שיש בתקופה האחרונה- את זה היא כן הבינה ויכלה להיות אמפטית לזה... בקיצור מה את אומרת?...אני חושבת שהצלחתי לסכם את הפגישה בצורה מספקת.. מיואשת, דורותי

ענבל, קשה לי! כבר שיתפתי לעומק שתי חברות במה עובר עלי, וזה עזר, אבל לא הספיק... אני מחכה לך בקוצר רוח. אני צריכה לשמוע משהו מרגיע. שלחתי לה מייל ארוך על כל מה שאני מרגישה- שהיא מיואשת ומתוסכלת ממני, ושבזה שאני כל הזמן מציעה פתרונות יצירתיים כדי לעזור לעצמי עם המוצפות יש היפוך תפקידים ובגלל זה גם לעולם זה לא מספק אותי. כי גם אם היא נענית לכך אני שוב מרגישה נודניקית ותובענית.כתבתי גם דברים טובים... בא לי לשאול אם גם כאן התובענות שלי מעצבנת..אני זוכרת את ההודעה ששלחת לי וליפעת שאת לא עובדת בשבילנו ושאת צריכה להיכנס לכאן רק כדי לאשר את ההודעות שלנו...אני תוהה אם גם עכשיו בתקופה המוצפת שלי את מרגישה ככה. אבל אני לא בטוחה שאני אוכל להכיל את האמת כרגע... וזה רק תחילת השבוע...אולי בחופשת סמסטר אני יאשפז את עצמי... אולי אני אעשה את זה במסווה של מחקר...אה בעצם בפ' אין חופש...אוף... החלטתי לחזור לקחת קסנקס באופן קבוע. הוכחתי לעצמי שאני יכולה להיגמל, אז אני אצליח שוב כשאהיה מוכנה לכך... מצטערת על ההצפה, אני מקווה שאת לא שונאת אותי בגלל זה. אני אוהבת אותך, אסור לך לשנוא אותי. אני מחכה לך כמו נעלייך... דורותי

הי דורותי את יודעת, כולן כאן אומרות לך שההודעות שלך משעשעות וקורעות מצחוק.. אני יכולה להבין למה, כי הסגנון נורא קליל ומשעשע ועם המון הומור עצמי, אבל זה עצוב נורא בעיני שהרצון הנואש לאמפתיה מייצר את ההיפך, שהרצון הנואש לקירבה מרחיק ושהרצון הנואש לייצר אהדה מעורר הימאסות. זה נורא חבל בעיני.. וצר לי שאין לי מילות עידוד הפעם, ענבל

את יודעת יוצא לי לקרוא המון בפורום וללא ספק את מככבת פה .. אני אוהבת לקרוא את ההודעות שלך בעיקר כי הן משעשעות וגם כי לפעמים את כותבת על דברים שכולנו מרגישים(אשכרה יש לך כוח בכלל לרשום כל דבר שאת מרגישה גם בפורום וגם למטפלת שלך במייל ). את די מודעת לעצמך כאילו יעני יודעת מה את מרגישה וצריכה . אבל בכנות נראה לי שהדבר היחיד שמזיק לך זה החפירה שלך בכל דבר והאימפולסיביות שלך. אולי תנסי פשוט לחוות מבלי לנתח כל רגש ודברים שקורים(לפעמים) כי רגשות כמו שאת יודעת עוברים אל תפעלי מתוך האיפולסיביות הזו כי דווקא שאת לא פועלת ממנה את משיגה יותר . ובקשר למטפלת שלך עד כמה שאני מבינה את פשוט מתנהלת לפי מה שקורה לך איתה בחיים .כאילו נראה לך הגיוני שהיא מציבה לך גבול ואומרת שאין לה אמפתיה לגבי הנהיגה המסוכנת שלך( גם לי אין) ואת הולכת ונוהגת תחת השפעת אלכוהול ותרופות כאילו לעשות לה דווקא ? התחרפנת ?! אני בתור מכורה לאלכוהול לשעבר לא העזתי לעלות לרכב תחת השפעה או לנהוג בצורה לא אחראית כי מה לעשות שאת לא לבד בעולם ואת מסכנת לא רק את עצמך פה אלא גם אחרים ? איזה אמפתיה תקבלי אם תקרה לך חלילה תאונה?! אמפתיה תקבלי שאת הורסת את עצמך ולא שאת מסכנת חיים של אחרים .. אני גם צעירה כולה בת 24 זה לא שאני מדברת אליך מלמעלה אבל חלאס ! הגיע הזמן שתשימי לעצמך גבולות .. אני מצטערת אם הייתי קצת בוטה אבל הגיע הזמן שתתבגרי ותקחי אחריות לשם שינוי. וענבל צודקת בהתנהלות שלך את בסוף מקבלת ההפך ממה שאת נאבקת להשיג .