ענבל,

אני נמצאת כל הזמן בפורום הזה. קוראת ורוצה להשתתף. הבנות המדהימות שכותבות כאן, ממש מעבירות את תחושותי וחלק מחוויותי על הכתב. אני מרגישה שמעבדים בשבילי את הרגשות ומוציאים אותם אל הכתב. דבר שלא יכולה לעשות עדיין. מנסה להתמלא ולהתחזק וגם ללמוד מתגובותייך אליהן. אני תמיד קוראת כאן בסערת רגשות. רוצה להגיב. משתדלת שלא. התגובות כאן לאחרונה אחת לשניה, הכאוס הענק הזה, מעורר בי רגשות קשים. אני קוראת את בנות הפורום קוראת ובוכה. לא יכולה להשתלט. קשה. אני רוצה להישאר להיתמך להתחזק. לאחרונה הגבתי כאן על נושא שנוי במחלוקת. ומאז אני מרגישה שאין לי מקום כאן. אני רוצה להישאר. ההודעות הקשות כאן מחזירות אותי למקומות חשוכים שקשה לי להתמודד איתם. אני רוצה להישאר. רוצה את תמיכתך. כפי שתמכת ועודדת אותי בעבר. אני חושבת שאני צריכה לעזוב. כדי לשמור על עצמי. מה את אומרת? מה נכון לעשות?

אני חושבת שקול המצפון שבך מאוד מחודד ויש לך הרבה מה לתרום לשיח החברתי שנוצר כאן. אני חושבת שאת אדם אתי, איכות שחסרה להרבה מאוד אנשים. אנא, הישארי.

הי ניצן, אני רוצה להצטרף אל ענבל במשימת "פינוי המקום"...אני זוכרת שכמה פעמים כתבת שאין לך מקום, היא פינתה, אך לתחושתך עדיין לא היה לך מקום כאן... http://www.youtube.com/watch?v=bHljwqELIKk "כל כך הרבה מקום ואת בשלך..." סתם, אני ממש יכולה להבין את תחושת חוסר המקום, בעיקר בזמנים סוערים. אבל אני חייבת לספר לך שלענבל יש כוחות על טבעיים. המקום שהיא נותנת לאחרות אף פעם לא בא על חשבון אחרות. יש לה מקום בלתי סופי בלב שלה... על איזה נושא שנוי במחלוקת הגבת כאן? אני זוכרת את תגובתך להודעת ה"זנות" שלי... בקיצור, יש כאן מקום...במיוחד לעוד בנות אינטיליגטיות שנמצאות ביחסי אהבה שנאה עם המטפלת שלהן...זה הטייפקאסט...ונראה לי שאת מתאימה. אז אולי תספרי לנו קצת על עצמך??? ככה נראה לי מתחילים לתפוס מקום...ככה או בתובענות חסרת פשרות ועשרות כותרות זועקות...זו הדרך שלי...(זו המניפולציה העדינה שאני עושה כדי לתפוס מקום, אבל שיישאר ביננו, אני לא רוצה להיתפס כמי ש"דוחפת את עצמה" קדימה). אבל גם אני חושבת שאת צריכה לשאול את עצמך האם את באמת רוצה להפוך ל"פונה קבועה" בפורום... לי קשה עם זה, זה ממכר, את חושפת את קרבייך במקום בו לכל העולם יש גישה אליהם...יש בשימוש בפורום המון דברים שליליים, אבל גם המון הקלה ואמפתיה. ובאמת הבנות כאן מדהימות. אני כבר חושבת על מפגשי מחזור עוד 10 שנים. אני מרגישה יותר שייכות מאשר הרגשתי בתיכון... אז אם את חושבת שהיתרונות עולים על המחירים, אז לכי על זה...תקפצי למים ותרגישי שייכת! או שענבל תעשה עוד אחד מהקסמים שלה...(למרות ששום אמא לא הופיעה ואני רוצה את כספי בחזרה על הקסם הזה...שעות עמדתי בבית ואמרתי "טה- דם" ושום דבר לא קרה...) יש משפט אחד בשיר שאולי מתאים למה שקרה לי בפורום..."מפנה מקום בבטן שאוכל לבלוע אותך..." אני נבלעתי...חמים ונעים בבטן אבל גם מפחיד...מתי הפורום יוליד אותי??? דורותי

דורותי, בטח שהקסם של ענבל לא עבד אצלך... ענבל אמרה : הוקוס פוקוס טה-דה ! את אמרת טה-דם ! ראשית ,סגרת את הקסם ע"י האות הסגורה .. ועוד מם סופית.. יש בזה סופיות כזו.... שנית, את משתמשת בדם.... לדעתי, לא תמיד צריך שימוש בדם..לפעמים אפשרי במשהו רך יותר מדם ..כזה דהההה... :) והעיקר דורותי העניין הוא בדיוק !! ייתכן שאם אמא שלנו היתה מדייקת עבורנו בשלב של התלות המוחלטת לא היינו מצויות היום בכזו רגרסיה .. ובכלל לא היינו זקוקות לקסם הזה... דפי :) טה -דה....

הי ניצן זה נהדר בעיני שאת מוצאת כאן בנות שמדברות לליבך ואת ליבך. יש כאן מקום, ואת יכולה לבחור להשתמש בו כפי שנכון לך. רק לקרוא, לקרוא ולהגיב מדי פעם, או לכתוב כאן מדי יום. נכון, לפעמים יותר סוער כאן ולפעמים יותר נינוח. כמו בנפש שלנו. פשוט היי כאן כפי שאת, ענבל

תודה על התגובות. דורותי תודה על השיר את מצליחה להעלות חיוך על פני. הכתיבה שלך מקסימה. אני נמצאת עכשיו במצב ממש ממש שביר. כל דבר גורם לי לבכות ולהתנפץ לאלפי רסיסים. קשה לי. מרגישה דחויה. צריכה עזרה. צריכה שמישהו יחזיק אותי. אני נופלת... אני לא יודעת איך לאסןף את עצמי... לא יודעת מה קורה לי...