כמיההההההההההההההה

אוףףףףףףףף בוקר טוב ענבל, אני משתגעתתתתתתתתתתת אני רוצה אמא אני כמהה לאמא כמו מהאגדות. אוףףףףףףףףףףףףףףףף ענבל, הרי את רואה בעצמך שאת קצת קוסמת פה. בעצם אולי את קוסמת גדולה פה.. אוףףףףףףףףףףףףף ענבל בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה תעשי קסם שתהיה לי אמא טובה טובה בדיוק כמו מהאגדות האלו שהאמא רכה, טובה ,מלטפת ..לא צריך לומר אפילו מילה אחת היא מבינה לבד הכל...מבט רך ומבין בעיניים..נו האמא הזו.. לא רוצה ללכת היום לעבודה. אני עושה שביתה !!!!! עד שתהיה לי בדיוק כזו אמא !!!! די ענבל ,בבקשה תעשי שתהיה לי כבר כזו אמא.. :(( דורותי, דנה, יפעת וכל מי שחסר לה אמא כזו (או איזו קלמנטינה שהיא) בואא נתאחד למצוא אמא כזו.. אבל שאותי היא הכי הכי תאהב !!!!!!!!!! ענבל את מרשה לי לתת לך חיבוק ? טוב אם את לא רוצה לא צריך.. תמיד הסתדרתי לבד :( דורותי, את רואה חזרתי עם כל שלל הצרכים שלי באמא... דפי.

הי דפי, הוקוס פוקוס - טה-דה!!! הלוואי, אה?... לא, אי אפשר.. בינתיים חיבוק. ענבל

לדפי הי איזה חמודה אני מוכנה לתרום לך את האמא הפולניה שלי אבל תזהרי היא לא מחבקת אלה תספר לך הרבה סיפורי שואה חנה

איזה כיף שחזרת ואני לא לבד עם הכמיהות... למרות שכרגע אני על סף להתייאש, להחזיר את השריון ולהמשיך בחיים. דפי, יש לך ילדים? שאלתי כבר? אני תוהה אם לו בקצת זה מקל על הכמיהות??? אני לא רוצה אמא בקסם...אני רוצה אמא שתבחר אותי, ואני אותה... אבל כן אני רוצה שהיא תדע בדיוק מה שאני חושבת ורוצה בלי לדבר. אבל את יודעת מה אני מבינה??? שגם אם תהיה מישהי כזאת, שתרצה לאמץ אותי...אני לא במקום הזה, התקשחתי, אני לא באמת מסוגלת לתת למישהי להיות במקום הזה עבורי. הצורך כל כך מפחיד וגורם לי להתרחק. אני חושבת שפגשתי בחיי הרבה נשים כאלו שהיו מוכנות לקחת אותי תחת חסותן, אבל זה כל כך מפחיד...ומישהי מציאותית (לא כמו ענבל) היא אף פעם לא מושלמת, ולא בדיוק עדינה ומדויקת כמו שאנחנו רוצות...והאכזבה תמיד היא קשה. כי אף אחת היא לא האמא שלנו, האמא שהיינו רוצות. אנחנו ב- lose lose situation.... מה יהיה? מה נעשה? צריך פיתרון יצירתי... איך את מול הכמיהות בעולם החיצוני? את מראה את זה או שאת גם קשוחה כמוני? (עם מעיל עור וקעקוע של דרקון על כתף אחת ו"אמא" על כתף שנייה...) למה זה כל קשה? אולי אפשר בלי אמא? מה את חושבת?

שלום דפי, ההודעה שלך כ"כ ריגשה אותי זה כאילו שאת כותבת את המילים שלי. הכמיהה הזאת שאין לה סוף. יש לי אמא והיא גרה במרחק חצי שעה נסיעה אבל אין בה שום דבר מהתכונות האלה שכ"כ חסרות יש בה חרדה חרדה ועוד קצת חרדה מתובלת בדכאון. את הדמות שאת מתארת אני רואה במטפלת, ממש ממש כמו שתיארת ולפני שבועיים התחלתי לנסוע לעבודה וחזרתי חזרה הביתה לא הייתי מסוגלת לכלום הרגשתי שאני רוצה להיות הבת שלה או לא להיות בכלל (ערב קודם פגשתי במקרה את הבת שלה וזה פשוט פער בי בור עצום וקנאה מטורפת). אז מה עושים עם זה? מה עושים עם הכמיהה האדירה הזאת? מתיהחלל יתמלא? בינתיים אני מנסה להיות האמא הזאת לילדים שלי. אני מניחה שאני עושה טעויות אבל סה"כ במאזן הכללי נראה לי שאני בכיוון הנכון, אבל זאת עבודה מאומצת לעשות משהו שהוא לא האוטומט שלך, שאף פעם לא חווית ולא ראית זה ממש להמציא את הגלגל מחדש.וזה ההשג האדיר של הטיפול מבחינתי. אם לא אני אז לפחות הם וגם זה סוג של תיקון. מחבקת חיבוק וירטואלי שמקווה שיכול לענות אפילו על חלק קטנטן קטנטן. אביגיל

אולי ענבל תרקח לנו איזו תרופה שיש בה משהו שואתי (מאמא של חנה) קצת /הרבה חרדה (מאמא של אביגיל) ..אולי התרופה הזו תקרא חשקומיצין /כמיהוציתין/אמאציתין..הוקוס פוקוס טה-דה !! (דורותי, חשוב !!טה-דה ! ולא טה-דם..-הסבר לגבי החשיבות שבעניין זה נתתי באיזשהו מקום כבר..אהה בתגובתך לניצן.) הוקוס פוקוס וכל החשק, כמיהה,רצון לדמות אמא יעלם. ונהפוך להיות מלאות חוזקה ועוצמה .מלאות הכלה אין סופית ממקום של מלאות ולא מתוך הצורך הפנימי שלנו בלקבל בעצמנו.. ואולי עדיף יותר ענבל שלא תירקחי לנו כזו תרופה אלא שתהיי איתנו 30 שעות ביממה..תסתכלי עלינו במבט הזה שלך.. רוך אין סופי..תהיי בשבילנו האמא הזו מהאגדות.. טוב, סתתםםם.. דפי.