הטראומה שלי

בתשובה לשאלתך למטה - כן ולא. מדברת עד כמה שניתן (וכרגע אי אפשר הרבה, זה כואב לי מאוד) אם אני מדברת ומספרת אז לא זוכה לאיזה "הד" ישן מוכר ואהוב ממנו (כבר הערתי לו על זה שנדמה לי שהוא מרוכז יותר בעצמו) ובעיקר נשארת מוצפת בין הפגישות, סובלת מסיוטים, וזה מפריע לתפקוד שלי (קושי נוסף על הקיים ממילא). נדמה לי שכרגע מתנהל ביני ובין המטפל מו"מ קשוח על התנאים והמסגרת וכל המסביב, בעקבות מה שקרה. המסגרת התערערה שם ממש. כבר אמרתי לו שאני שוקלת לעזוב כי הפגישות פתאום נראות לי מיותרות ולא מספקות (דוגמא חיה לכמה אני סובלת ומעדיפה ביודעין להתרחק ממקומות כואבים כרגע, כדי לא להוסיף צער וכאב על הקיים כרגע). מכירה את השיר של מוש בן ארי? הפזמון אומר... כי לפעמים במשא ומתן מורידים אותנו נמוך וזה קורה ביני ובינה והנשמה קוראת רק לצאת ולעוף כשבינינו משהו נקרע http://www.youtube.com/watch?v=jUe3DiYufxU ליל מנוחה

הי מי"ב (אימצתי מדורותי, אפשר?) לעשות מו"מ זה כלי חשוב ביותר ללמידה, אחד הכלים החשובים להתמודדות בחיים. היכולת שלך להציג את הצד שלך ולהתעקש עליו, כמו גם המוכנות שצריכה להיות להתפשר ולהגיע לעמק השווה, הן מהיכולות המגדלות והמעצימות ביותר. בד"כ, טראומה מתבצעת תחת איום, שבו אין שום מו"מ. זו חוויה מתקנת ממש, המו"מ עם המטפל. אני מחזקת את ידייך ואת העבודה הטיפולית שאת עושה, מאד מאד. ענבל

העליתן צחוק על פניי הבוקר (קיצרתן לי את הניק, לא שמתי לב אפילו חחח). תודה החכמתי ולמדתי עוד קצת (על עצמי ועל הסיטואציה שבה הייתי) ממה שכתבת עכשיו (בד"כ, טראומה מתבצעת תחת איום, שבו אין שום מו"מ). אני מעדיפה לא לשקוע בטראומה, אבל גם לא לחשוב לעצמי שזה קל מה שעברתי. ולכן... יש לשם כך את הטיפול. סופ"ש רגוע מי"ב (מתרגלת)