הודעה לבנות הפורום היקרות

אין בכוונתי לריב כאן עם אף אחת. אני מצטערת שנאלצתי להגרר להקנטות חוזרות ונשנות. אני מבטיחה לכן שבפעם הבאה אשתדל לא להיגרר לכך. בהזדמנות זאת אומר שמכל אחת מכן אני למדה משהו אחר והפורום הזה הוא חלק משמעותי מחיי. תודה רבה לכן על עדינות הנפש.

אני לא כותבת לך ישירות כי את הכרזת בעבר על התנתקות חד צדדית. אני השתדלתי לכבד,אבל לצערי את לא כיבדת את עצמך.אין שום אפשרות שהברים שאני כותבת לא יזכירו דברים שקשורים אליך אפילו ברמז.כולנו כאן בטיפול,לכולנו יש בעיות משלנו וחלק מהן משותף. בגלל זה בכלל יש פורום ציבורי.אין לך שום אוטונומניה על אף מילה.ולהישאר לבד זה משהו שקורה גם לאחרים.וכשכתבתי לדורתי שלא תכננתי להשאיר אותה לבד,התכוונתי למה שכתבתי.כתבתי אליה,וממש לא אליך.אני ממש לא השארתי אותך לבד.אני בזבזתי בוקר שלם עליך.כתבתי לך משהו ארוך ומאוד אמיתי.את משיקולייך בחרת לפתוח הודעה חדשה עם תשובה אלי.לא הייתה שם שום שאלת המשך,ולא היה לי שום דבר להגיד.עד כאן מה שקרה במציאות. בסרט שלך,ורק שלך,הכל היה מזימה שלי כדי לפגוע בך.והרשת לעצמך להתפוצץ חופשי.את מרשה לעצמך לרסס כאן הודעות אדומות בלי הפסקה,מלא פעמים נשארת בלי תשובה,ואף פעם זה לא הפריע לך. בניגוד אליך,עבור דורתי זה כן נושא כאוב,וחשוב. ולזה התייחסתי. אליה וממש לא אלייך.כמובן שבדמיון שלך כל המציאות שונה.אני וכל העולם כל הזמן פוגעים בך.ורק בך.ממש קורבן קלאסי.ואת יודעת מה הבעיה עם קורבן,הוא תמיד צודק,אבל תמיד בסוף נשאר לבד. ואז איכשהו נרגעו כאן הרוחות.וענבל בחרה לכתוב משהו אלי.וזה באמת היה נחמד,ובאמת היה נעים לי.אבל כמובן שלא יכולת להישאר בצד,ובחרת להתערב.לי האסוציאציה ממש התאימה,לך ממש לא.אבל מה ? היא לא נכתבה עבורך.מה אסור ? כל מילה שנכתבת כאן בפורום חייבת להיות קשורה אליך ?.את נדחפת שוב לדיאלוג שהתקיים ביני לבין מישהי אחרת.והיה לי נעים,עד שבאת לקלקל.ואז כמובן שוב פגעו בך,ושוב הסרט מתחיל.ואז כמובן שמותר להשתלח חופשי.ממש מצאת פטנט.הרי את יודעת שענבל לא מעלה את ההודעות שלך כי הן אלימות בצורה בלתי סבירה,ואת יודעת שאני לא נשארת אדישה.אז נהדר.יש עוד פעם הזדמנות להיות קורבן בכותרות ולקבל טונה תשומי.ולשלוח הודעות ממלכתיות לכל בנות הפורום,ובמקביל אפשר להמשיך לשלוח הודעות "מקסימות".הרי במילא אף אחת מהבנות המקסימות לא רואה. את באמת חושבת שאם הן היו רואות אותך באמת,עדיין היית זוכה לרחמים ? כי במציאות זה לא קורה.תמיד יכולת ההכלה והאמפתיה נגמרת בסוף. ואת יודעת מה,גם אבא שלי השתמש בפטנט הצנזורה מלא זמן.קיבל המון רחמים מכולם.אבל עכשיו כשאמא שלי מתה,הוא נשאר לבד.אין לו אף חבר אמיתי,אף אחד שאוהב אותו באמת.הוא באמת מסכן.הוא משלם עכשיו על הההכככככווולללל.ככה זה.יש גבול כמה אפשר להשתין בקשת על כל העולם. ויבוא יום וענבל לא תהיה כאן יותר כי עם כל הצער שבדבר,ככה זה בפורמים יש תחלופה,ומה לדעתך יקרה אז ? קורה לך כאן נס.ממש נס.תנצלי אותו.אל תפספסי,ניסים כאלה לא קורים כל יום. ואת יודעת איך אבא שלי הפסיק להרביץ לי ? פעם אחת כשאמא לא הייתה באזור ואני כבר הייתי ממש גדולה וכבר לא גרתי בבית,הוא התפוצץ על משהו כשרק נכנסתי בדלת, ואני העזתי לדחוף אותו,ממש עדין.כמובן שהוא עף קילומטר ונפל.הוא לא היה רגיל לזה שאני לא קופאת.ואמא שלי נכנסה לסלון כי היא שמעה רעש,ואבא שלי ישר התבכיין ואמר שהרבצתי לו.ובפעם הראשונה בחיים היא אמרה לו שלא יבלבל את השכל,שאני לא מרביצה.ושהוא זה האלים.פעם אחת,אחרי שנים.וזה הספיק,יותר הוא לא הרים עלי יד מעולם.הטרור הפיזי נגמר.ואני לא מתכוונת לקפוא יותר לעולם.כל פעם שתעוררי כאן תחושה של פחד אימה וטרור,וכל פעם שתבואי להרוס משהו נעים שקורה כאן,אני אהדוף אותך שוב.עד שתביני,עד שזה יפסק,או עד שמישהו אחר יפסיק את זה. באמת יש כאן חבורה מקסימה,בזה אנחנו מסכימות. תתרכזי בחיים שלך,בטיפול שלך,ואני אתרכז בשלי.אם לא תידחפי לדיאלוגים שלי עם אנשים אחרים,אלי לא אערבב אותך בהם.את ואני לא באמת צריכות לדבר.זה לא מועיל לאף אחת.

בנות, אני מנסה לאפשר לכן כאן דיאלוג ישיר. שתיכן - שיקלו מילים טוב טוב. דנה - את על הקצה. ממש על קו הגבול. יפעת - זכות התגובה שלך, אבל אנא ממך חישבי היטב על התגובה ועל הניסוח. הניסיון הזה לדבר ישירות זו עם זו הוא חשוב ונעשה מהלב וכדאי שיתאפשר כאן. אני מקווה שתצליחו, ענבל

הי יפעת, עלו לי כמה מחשבות בעקבות ההודעה הזאת של דנה אלייך. זה רק מחשבות, שלי, וכולנו יודעות שלפעמים אני לא מבריקה, אז לקחת בעירבון מוגבל... יש לי תחושה, בהתאם למה שדנה כתבה, שאת משחזרת דינאמיקה שבה את פוגעת באחר וגורמת לאובייקטים סביבך להזדהות עם הקורבן, ולא איתך. בכך גם את מוציאה את הזעם שלך, משחררת, וגם "גורמת" לסביבה לנטוש אותך כל פעם מחדש. ולכן בכל סיטואציה כזו את מקבלת בסוף את האישור לכך שננטשת ושאת לבד (כי הסביבה מזדהה עם הקורבן ולא איתך ולפעמים אף מתרחקת ממך). אני מסכימה גם שאת מקבלת כאן מענבל משהו נדיר, הזדמנות שאסור לך לפספס. היא לא נוטשת וממשיכה להזדהות גם איתך ולראות את הצדדים הפנימיים והיפים שלך. זה ממש ממש לא מובן מאליו, בטח שלא במסגרת קבוצתית. עדיין, על אף כל מה שקרה וקורה, אני דבקה בדעתי שקיים שיפור. את עוצמת התוקפנות אני לא רואה כי היא מצונזרת, אבל אין ספק שזמן הרגיעה קטן יותר. אין שיפור שהוא לינארי, אנחנו מתקדמים בספירלה בתקווה שהנפילות יהיו פחות קשות והתוצאה תהיה צמיחה. אני מאמינה שגם מהסיטואציה הזאת את יכולה לצמוח. אבל מול אחרים הדפוס של פגיעה ואז התנצלות לא תופס. פעם, פעמיים אבל אח"כ אין לזה משמעות. אני בטוחה שאת כתבת את זה עם מלוא הכנות ועם כוונה מלאה, אבל מהצד אני אומרת לך שקשה להכיל את זה. אני באמת מקווה שלא תתני להרס להרוס, את כל הצמיחה וההתקדמות ואת עצמך. דורותי

שאת מגזימה בניתוח יתר שלי דורותי. אבל זה מה שאת עושה בדרך כלל, כך שאני מניחה שזה בסדר. אני רק מסויגת מדברייך שדבריי בהודעה הזו לא נאמרו בכנות. אני לא זוכרת שפגעתי לאחרונה במישהי אחרת פה (חוץ ממי שפגעה בי באופן מכוון ונקמני). אז אם לא שמת לב, אני מחפשת רגיעה ומנוחה. היי שלום גם את. את מוזמנת לכתוב לי מתי שתרצי. אני אוהבת לקרוא את מילותייך.