היי שוב..

היי ענבל.. רשמתי לך לפני יומיים למטה קצת פחדתי שלא תעני לי אם ארשום תגובה באותו עץ אז פתחתי חדש. בקשר לכפר איזון כבר הייתי שם ובגלל הגבולות הפיזיים שדיברת עליהם גם לא הרגשתי את הצורך הזה אם כבר מרדתי זה רק כי הגבולות בכפר הזה נראו לי הזויים ולא בגלל הסיבות שדיברנו עליהם. כרגע אני סטודנטית לתואר ראשון (כן , התעלמתי מהמלצות הצוות לא לפנות ללימודים) פשוט הרגשתי שבמסגרת טיפול אני יותר מדי מנוהלת ע"י המילכוד הזה של ההרס העצמי ולעומת זאת שאני במסגרת נורמלית של לימודים אני נוטה יותר לשמור על עצמי ולעשות מה שצריך . הייתי שנה גם במסגרת כפר וגם מרכז יום ונמאס כבר להיות סביב המחלה הזאת עם אנשים מרקע קשה שלא הכרתי עד שהגעתי לטיפול ואני מרגישה שבמסגרות כאלה אני נוטה יותר לוותר לעצמי ולמרוד חופשי כי אין לי מה להפסיד ועל מה להיאבק . אני לוקחת סיכון מאוד גדול שאני הולכת לפי נטיית ליבי כי הלחץ הוא עצום אבל ככל שאני מתמודדת איתו אני מעריכה את עצמי יותר ואין לי צורך להשתמש בשתייה נהפוך הוא פתאום אני מיישמת כל מה שלימד אותי במסגרות הטיפול ולא בורחת. הסיבה היחידה שאולי נשמעת טיפשית שבגינה עזבתי את המטפלת שלי לזמן מסויים היא כי נאמר לי בדיוק מה שאת אמרת שאני צריכה להיות במקום סגור ושאני לא אצליח להחזיק במסגרת נורמלית עם העומס הנפשי ואני מבינה שרואים אותי מתנהגת בצורה מסויימת זה הדבר היחיד שעולה בראש אבל הם לא יודעים שהמסגרת עצמה לרוב יוצרת אצלי את ההרס שבמקום לפרוח תחת גבולות ההרס שלי רק גודל לעומת מצב שאני לא בטיפול ואני אפילו לא חושבת להתמודד דרך שתייה כי ההבדל בין אז להיום הוא שלא ראיתי שיש לי בעיית שתייה היום אני כן יודעת . בקיצור הקטע הוא שאני נאבקת עם כל יום מרגישה לראשונה שאני מתמודדת במקום לברוח וממש שומרת על הגבולות שלי וגם טוב לי במסגרת כזו אבל תקוע לי בראש המילים שלך והמילים שלהם "רק כפר איזון יעזור" או " לא תצליחי עם העומס הזה לסיים לימודים" וכל מיני כאלה . האם אני צריכה להקשיב לכם או לצו ליבי ? כי זה משהו שממש מנהל אותי המילים מהדהדות בראשי כל הזמן . אני מודה לך על תשובתך הכנה אבל אני באמת צריכה לשמוע פיתרון שהוא מתאים למצבי הנוכחי אני מפחדת גם לשמוע את תשובתך .. אבל אני אקח את הסיכון ...

הי לולי, אני לא מאמינה שאני הולכת לומר את זה, אבל.. את רואה מדי פעם את התכנית של ד"ר פיל? יש לו מין שאלה קבועה כזאת - 'איך זה עובד בשבילך?' מה שעובד בשבילך - הולך. מה שיעיל עבורך - מקובל. מהניסיון הקליני, שלי וכנראה גם של המטפלת שלך, גמילה זה תהליך ארוך וממושך שמצריך מסגרת ותמיכה כל הזמן. אנשים שנקיים שנים לא מגדירים את עצמם כגמולים מתוך הידיעה שהנטייה הזו שוכנת בהם תמיד, מאיימת להפיל אותם בהיעדר מסגרת או טיפול. צריך לראות האם השיטה שלך עובדת, האם את לא נופלת. אם לא ואם אכן הנוסחה הזו עובדת עבורך - בבקשה ובהצלחה. ענבל