הטיפול מפיל אותי

הי ענבל, מידי מספר שבועות אני כותבת בפורום ונעזרת בך. אז ראשית אני מודה על היכולת לפרוק ולמצוא אוזן קשבת ותומכת, למרות שאינני מכירה אותך ובכל זאת התרומה של הפורום עצומה עבורי ומרימה אותי לא פעם. אני נעזרת בך לרוב כשאני בתם מפגש עם המטפלת שלי ולא מוצאת מרגוע ומרגישה את הקושי הרב עד המפגש הבא ואי נחת ממה שעיבדנו במפגש ולא סיימנו. עד מפגש הבא, בשל כנס שהיא הולכת אליו אפגש איתה רק בעוד שבוע וחצי. יצאתי מהפגישה בתחושה שהיא בכלל לא מבינה את הקשיים אותם אני חווה במערכת הזוגית והפתרונות שלה או "ההבנות" שלה עוד יותר קוממו אותי. שוב כמו בעבר אני לא מבינה בכלל מה עשיתי אצלה היום ובשביל מה בכלל באתי ובשביל מה לבוא בעוד שבועיים. אני מתוסכלת גם מהאי מפגש איתה במועד, מהתשלום שבו סיימנו את המפגש ומזה שהכל נשאר באוויר. אז מה אני עושה, איך אני מצליחה לאסוף את עצמי ולתפקש נורמלי גם בשאר המישורים? במקום שאצא מחוזקת ואמצא כוחות לשוטף ולזוגיות יצאתי ממורמרת..ואני כבר בטיפול המון המון שנים. כמעט לא מסוגלת לרשום ולהכיר בעובדה שאני בחרתי בטיפול כאורח חיים מסייע ותורם, 8 שנים... ובמקום להתחזק זה מפיל אותי.

הי אור 8 שנים זה הרבה זמן טיפול.... צריך לחשוב, לא ברגע של מירמור וכעס, אלא דווקא ברגוע: מה את באמת עושה אצלה? בשביל מה את באה? מה את מפיקה מהפגישות? מה זה 'טיפול כאורח חיים'? אלה שאלות חשובות ומהותיות, לא כדאי לשאול אותן רק ברגעי משבר או בין הפגישות. אלה שאלות לפגישות עצמן. ענבל

אני לא רואה את עצמי מסוגלת לא לפגוש אותה אחת לשבוע.אני לא יודעת באם הדבר נובע מתלות, מאי מוכנות שמישהי אחרת תתפוס את מקומי ואני אשכח או שבאמת היא דמות כ"כ משמעותית בחיי. בכל הסדנאות שאני עוברת במסגרת התפקיד שנוגעות למערכות יחסים ולקשר - באם עולה השאלה לחשוב על דמות משמעותית בחייכם אזי אני חושבת רק עליה. שמונה שנים זה הרבה ובכל זאת תמיד לא מספיקה לי הפגישה השבועית. אז אינני יודעת. לשם המחשבה שמא היא תבחר לסיים את הטיפול או שהוא ייפסק לפתע אני מתמלאת בדמעות. מאידך כפי ששמת לב לאחרונה לא מעט פעמים אני באמת לא מבינה מה אני עושה אצלה ובשביל מה בכלל באתי וגם אם אני שוקלת לא לבוא יותר או להתחיל לסיים את הקשר אני עסוקה רק בזה וזה ממש משתק אותי. אני נעה ממפגש למפגש במחשבות השוטפות . אני חושבת שאין רגע בו אני לא חושבת עליה. אני.. אמא לשלושה ילדים מתבגרים, בחורה משכילה ואינטליגנטית שבהחל מבינה שלא כך צריך להתנהל. מאידך אני לא יכולה לשכוח את כל הטוב והצמיחה שחוויתי בזכות התהליך איתה בחלק מהתקופה.

הי ענבל, בהמשך לתגובה שכתבתי לך אתמול וטרם פורסמה ואני לא ממש זוכרת מה היה תוכנה המדויק, אך כל הלילה ישנתי על המפגש האחרון וזה לא נותן לי מרגוע. אני שואלת את עצמי ואותך מה עושים כשיוצאים מתוסכלים, מאוכזבים וכועסים מפגישה? איך מעבדים את כל התחושות הממש לא מצמיחות האלה עד למפגש הבא שאצלי הפעם הוא עוד התרחק מהמועד הקבוע, שכן בין הפגישות אין קשר ביננו? תודה על ההתיחסות ! אור