עוד יום זוגי

וקמתי עצובה...

ענבל, אני עדיין עצובה, גם בשבילי וגם קצת בשבילך...עצוב לשמוע שאת נפגעת. אבל את לא אוהבת שמדברים עלייך אז אני אחזור לדבר על עצמי. שלחתי לה מייל אם אפשר לדבר שוב השבוע...אני מרגישה לא מוחזקת...זה נראה לך מעיק ותובעני לדבר פעמיים בשבוע מעבר לפגישה? את מכירה את התחושה שמשהו תקוע בגרון ואני מפחדת לשחרר אפילו טיפה כי יש תחושה שאם אני אשחרר טיפה אני אתמוטט? אז ככה אני מסתובבת כל הזמן. כל הזמן בהחזקה על הקצה, ולא מאפשרת לעצמי לפרוק עם עצמי, למרות שאני כביכול יודעת שאני לא אתפרק מזה. אז אני רוצה לדבר איתה ולבכות לה בטלפון, זה כאילו נותן לי תחושה של פורקן יותר מוחזק...את מבינה למה אני מתכוונת? זה נראה לך נורמאלי ובקשה ליגיטימית? תודה, דורותי

הי דורותי, זה לגיטימי ובסדר, השאלה מה זה נותן. אני חוששת שבמצב העניינים הזה, את נשמרת במצב של החזקה בלבד(זוכרת את התינוק הצורח?) ללא אפשרות לטפל בזה באמת. זה מחזק את התלות , את הצורך להמשיך ולהיות (רק) מוחזקת. וזה בעייתי מאד. ענבל