חסר

הי ענבל, בוקר טוב, ליום חדש, ענבל,סליחה שאני מציפה. אחרי שקראתי את ההודעה של מיקי אתמול,התעוררתי מוצפת. מוצפת בתחושה שאני רוצה שהמטפל שלי יאהב אותי,ושהוא יגיד לי את זה. ענבל זאת תחושה כל כך מוחשית והחסר כל כך גדול, שאין לי מילים שיוכלו לבטא זאת. זה כל כך חסר שזה כואב,מבפנים. שאני אשב שם והוא יגידי לי,כמו פעם,"אני אוהב אותך,כמטופלת שלי,אכפת לי ממך,את חשובה לי." ענבל זה פטתי לרצות את זה? וגם חשבתי לא לבוא,לפגישה הבאה... העניין הוא שלאחרונה הוא כבר פחות אומר את זה. וזה לא נעים לאנוס מישהו לאהוב,לא? הוא אומר שהכל אצלי,מבפנים,ואם הוא יגיד זה יחזיק אולי דקה וחצי. אז הנה יש לי עוד סיבה לא לבוא לפגישה הבאה, שהוא לא יאכזב שוב.... ואני גם רוצה לשאול אותך אם,...את..אוהבת אותי? סליחה אם אני מביכה... יום טוב, עם הרבה אהבה ,שיהיה לך. אדוה.

היי אדווה דבר ראשון, יש בכתיבה שלך, בסגנון שלך משהו מאוד כן וחמוד, זה לא שאני נותנת חו"ח ציונים ככה זה מרגיש לי. נראה לי שאת בן אדם "אהיב" אני אוהבת לקרוא את ההודעות שלך, ואוהבת את הדמות שנשקפת מבעד למילים,(כמשסתכלים על הפורום הזה מבינים למה התכוון חמי רודנר בשיר גאולה כששר "נשים הן מילים" (-: ) אמנם אני לא ענבל אבל.... דבר שני במציאות, הקשר בין מטופל למטפל, הוא קשר מאוד מוגבל, גם אם הוא אוהב, זה רק בזמן מסויים ובמקום מסויים, זו בהחלט אהבה שתלוייה בדבר, זה לא קשר יחודי לנו, יש לו עוד מטופלים/ות וככה זה צריך להיות כנראה... אני מאוד מזדהה איתך, לקרוא אותך היה קצת כמו להתבונן במראה ולראות את החלק הזה הנזקק הילדי שקיים בכל אחד במידה זו או אחרת, מאחלת לך שתזכי לאהוב ולהיות אהובה תמיד. ואם כבר הזכרנו אז אני שולחת את השיר שהוא שיר אהבה http://www.youtube.com/watch?v=hIlfWQCDK2c

ענבל, הייתי כל כך מביכה שדילגת?באמת.כל כל קשה להתמודד איתי? אדוה

סשה, השיר נפלא לא הכרתי. ותודה על המילים החמות המחממות. (: ההסתכלות שלך נכונה, וכנראה אני צריכה להתבגר... זה כנראה יקח זמן. בחוץ זה כבר ניכר וזה מה שחשוב. לפה אני מביאה את השאריות. זה ממש מרגיש לי כמו חברות. תודה לך, זוכרת את מה שכתבתי לך שם למטה על החשיבות? זה בעינו עומד. אדוה

אני מאד אוהבת את הנוכחות שלך בפורום, את הכתיבה המאגשת, את דרישות השלום שאת שולחת לי מפעם לפעם. לא מכירה במציאות, אבל בפורום הזה, את נחווית אצלי נעימה ואהובה.