חרדה

הי ענבל, ענבל,אני כבר לא יכולה. אני לא מתמודדת. אני בחרדה. יומיומית ,קיומית. אני בחרדה שאני חיה,שאני נושמת אויר. אני בחרדה על עצם קיומי. די,אני כבר לא יכולה יותר. זה משתק. ככותבת לך,ובוכה, ממש רע לי. את מאמינה לי? אדוה.

הי אדוה כן, מאמינה לך. החרדה , הקושי, 'עוברים מסך'.. תציצי בשיר בעץ למטה, של דורותי.. טוב? ענבל

גם זאת בריחה שלך ענבל. במקום להתעכב, לעצור לרגע. להיות עוד כמה שניות עם אדוה. לסגור עניין, לשלוח אותה לאיזה שיר שמכוון בכלל לאחרת. כן כן, אני המבקרת ואם אקבל על כך בראש - לא איכפת לי! אני רוצה תשובות מוקפדות! לכולנו פה! לא לברוח, מהר מהר! ואל תדברי איתי עכשיו על חלקיות! זה ממש לא הסיפור שלי! וכן אני יודעת שאת כאן בהתנדבות וכל הבלה הבלה הזה מסביב. ואני לא מוכנה לקבל על זה בראש! מאף אחת! ספגתי כאן די והותר!

ענבל, תודה על השיר. בוקר טוב, מה שלומך?את בטוב? ענבל, הכל סוגר עלי. מתעררת כל בוקר עם מגרנה, אחרי שלא נרדמת. לא מצליחה לתפקד. מרגישה בעבודה כמו צל של עצמי. מנסה לא לתת לחרדה לשלוט בחיים שלי. אבל היא צוחקת לי בפנים. היא משתלטת,ועוד איך. הימים האחרונים הם סרט אימה. ענבל, את מבינה מה קורה? אין סיבה לכל החרדה הזאת. הכל מגיע מתוכי. מרגישה שהכל סוגר עלי. ענבל , זה לא אשמתי,זה לא. אתמול דיברתי עם המטפל והוא אמר שיש אופציה לטיפול תרופתי. ענבל, אני רוצה שדברים ישתנו, אני מנסה לקחת את עצמי קדימה. זה לא הולך. זה לא. אני חושבת שאנסה טיפול תרופתי. אני מוכנה לנסות, אני יעשה הכל בשביל להקל מעלי. זה קשה , שתדעי, זה קשה. את לא יודעת כמה. חבל ,חבל,חבל. אדוה.