לא בטוחה שההודעה מהלילה נשלחה, אני מנסה שוב:

אמת היא שאני מרגישה טוב איתו, ורגוע לי בין הפגישות ,לפחות במה שנוגע לטיפול, אבל הערב/הלילה קרה משהו שדי מטריד אותי, ואני ממש לא רוצה שזה יקח אותי שוב למקומות חשוכים... ומעשה שהיה כך היה... הפגישה הקבועה שלנו היא בתשע בערב. הקליניקה שלו, מרוחקת חצי שעה נסיעה מעיר מגורי. עשרה לתשע,אני מתקרבת ...והנה טעיתי בפניה, ועליתי לזוועתי ולזוועת גלגלי מכוניתי על דוקרנים, שקרעו את 2 הצמיגים הקדמיים של הרכב. תאמיני לי, כל מה שענין אותי באותו רגע זה איך אני גוררת את האוטו לחניה קרובה נורמלית,איך אני מוצאת את הדרך לקליניקה רגלית (עיר זרה לי) והכי חשוב: איך אני לא מאחרת... הגעתי, נכנסתי, שיתפתי, נרגעתי... הפגישה התנהלה כסידרה,והנה אנחנו מגיעים לסיומה. מתברר שאפילו לא טרחתי לבדוק באיזה רחוב הרכב שלי נשאר, הוא מברר איתי אם אני זוכרת מאיפה הגעתי, ואף טורח להוסיף שבמידה ואני נתקלת בבעיה שאתקשר... הגעתי למקום. שלחתי אסאמאס, שהגעתי לרכב, ושעד כמה שאני מבינה מ"שגריר" זה הולך להיות סיפור ארוך, כי למעשה יש רק גלגל אחד רזרבה. צינתי שאשלח הודעה כשהכל יסתדר, והוא-באסאמאס חוזר ברר אם יש משהו שיכול לעזור בו. בתשובה עניתי לו שעצם הידיעה שהוא מודע למתרחש בזמן אמת,זה עוזר לי לדעת שאני לא לבד, וכמובן שהודיתי לו מאד. עשר בלילה, אני מתה מעיפות, וגם מתחיל להיות קר, ואני צריכה לשרותים... אחת עשרה ושתיים עשרה, והאיש שעד לפני רגע נראה היה לי שהוא הכי אכפתי בעולם, התאדה... חצות, אישה, 2 צמיגים קרועים, עיר זרה ולא מוכרת, לא תשלח אסאמאס אחת לשעה או שעתיים רק לוודא שאני בסדר? רבע לאחת (!) בלילה, נכנסתי הביתה מותשת ומאוכזבת. נכון הוא רק בן אדם והוא באמת משתדל, אבל גם אני רק בת אדם וככזו התאכזבתי. מאד. ולא, אני לא רוצה שבפגישה הבאה הוא ינתח את הציפיה והאכזבה, אני רוצה הסבר, אמפטיה, משהו מהלב.אמיתי ,ולא כזה שמפטיר: באמת מאכזב... עד אז , אפשר לקבל את זה ממך? ועם עוד קצת התיחסות להתרחשות עצמה? תודה,מיקי.

הי מיקי, ההודעה מהלילה כנראה לא נשלחה, רק זו. היית שם לבד, והיה לך קר ובלי שירותים.. ההוא משגריר לא הגיע וזה שהרגיש קרוב היה רחוק.. כעסת. אני חושבת שכעסת על הסיטואציה המחורבנת הזו (סליחה) שבה את מחכה בלילה, לבד, בקור. מי שהיה צריך ואמור לחלץ אותך משם זה השגריר, לא המטפל.. המטפל התעניין והציע עזרה. את עידכנת שהזמנת חילוץ והודית לו על היותו שותף להתרחשות. מאותו רגע הוא האמין שאת בידיים טובות. מנין לו לדעת שאת עדיין בקור ובחושך עד חצות? נכון, הוא יכול היה להתעניין מיוזמתו. אבל הוא יכל גם להניח שאם משהו לא יסתדר, את תתקשרי לעדכן אותו - בדיוק כפי שעשית עד אותו רגע. ושאם את לא מודיעה, כנראה הכל בסדר. כך אני רואה את זה, בכל אופן, מהצד.. ענבל

הוא לא היה אמור ללוות אותי, וגם לא להישאר אותי, לא לחלץ אותי, ובטח שלא לארח אותי בביתו שעתיים. הוא גם לא היה חיב להציע עזרה, והוא עשה את ואני מעריכה. עדיין,אני לא בטוחה שאם היה קורה לי משהו, הוא היה כ"כ שלם עם עצמו... את מכירה את זה שאדם נכנס למקום לא בטוח והוא משאיר הודעה אצל חבר, תדע שאני במקום X אם, עד שעה זו וזו אני לא אצא תזעיק עזרה...?? גם אני לא הרגשתי לגמרי בטוחה בסיטואציה, גם אני השארתי הודעה לאדם שגם מחזיק מעצמו אכפתי ומסור, הודעה שאומרת שכשהכל יסתדר אני אסאמאס לו שידע. כלומר כשבחצות לא הודעתי לך שהכל בסדר, היית אמור לחשוב שאולי אני עדיין תקועה. אבל אולי הוא פשוט לא חשב יותר, סיים את היומית. גם כן זכותו. וגם זכותי להיפגע ולהתאכזב. ורק עוד משהו קטן (בכלל לא קטן, ענק...) באחת בלילה שלחתי לו הודעה בזו הלשון: "היה נחמד אם היית מתענין, בכל מקרה , בדקות אלו נכנסתי הביתה, לילה טוב" השעה כרגע שתיים וחצי בצהריים, אני לא יודעת מה לומר, אבל נראה לי מתבקשת איזושהי תגובה, זה לא קרה.