געגוע

הי ענבל, מה שלומך? טוב לראות אותך כאן שוב :-) אפשר לספר לך געגועים? :-) נפגשנו רק ביום שישי, אבל אני כבר מתגעגעת.. משהו בפגישות האחרונות שלנו דומה קצת לפגישות הראשונות, ברוך שמוקרן בהן. שלומי טוב מאוד- אני חושבת שדי טוב לי ובגדול מרגישה איזו התחדשות.. אולי בעקבות הלימודים (וההפחתה בשעות העבודה :-). ואיכשהו אצלה, התיישבתי ונעשיתי עצובה. היינו עסוקות, כמעט כרגיל, בלו"ז בתחילת הפגישה.. הדבר היחיד שאני אוהבת בהתעסקות הזו הוא שהיא עסוקה במשהו שהוא לא אני ואני יכולה להסתכל עליה מהצד, על איך נראה קודקוד הראש שלה, למשל :-) וכיווני צמיחת השיער, ואיך השיער נופל קצת על המצח היפה שלה, ואיך היא נראית כשהיא חושבת ועסוקה במשהו אחר, בלעדיי :-).. ותוך כדי גם נעשיתי עצובה. נורא התגעגעתי אליה. בדמיון לחשתי לעצמי "א..., א..." (שמה), כמו שאני עושה לפעמים כשאני בבית, אבל הפעם גם יכולתי להוסיף "הנה היא כאן, הנה היא כאן"... והגעגועים של ההמתנה בין שבוע לשבוע מילאו אותי עצב. חשבתי על עצמי ילדון קטן ועייף, שהולך קצת בזגזגים, עם שמיכי ביד ומוצץ, והעיניים הולכות ונעצמות, והגוף מאיים לא להחזיק אותי, ובכי עייפות כבר תיכף כאן.. מתקרבת אליה לספה, עומדת תחתיה ומחכה נורא שהיא תרים אליה. תניח אותי בחיקה, שאחפש בה את הקימורים שמתאימים בדיוק לאלה שלי, אבכה קצת, היא תלטף ואני אצנח לשינה ברגע. בידיה. נעשיתי עצובה על רגעים כאלה שלא יהיו יותר, לא איתה ולא עם אף אחד. אמרתי לה ששלומי מצוין ושבכל זאת כשאני איתה אני בדרך כלל עצובה.. והיא הסתכלה עליי וחייכה, והייתה אהבה בחיוך שלה. לא ידעתי מה אמרתי שגרם לה לחייך כך, תמיד נדמה לי שאני כנראה אומרת עוד משהו חוץ ממה שאני חושבת שאני אומרת. אבל מה אכפת לי :-) חיוך של אהבה זה כיף גם כשלא יודעים בזכות מה מקבלים אותו. התחלתי לדבר על דברים אחרים לגמרי ממה שחשבתי שאומר, דיברתי קצת על ההיסטוריה של אמא שלי, ובאמצע הפסקתי ותהיתי בקול למה דווקא על זה. היא אמרה לאט שאני מתגעגעת.. בהתחלה התבלבלתי ואז זה קצת שטף אותי.. היא צודקת. היא רואה אותי טוב... אולי בכל זאת מצאתי קימורים נכונים לגוף .. אני נורא מתגעגעת :-( לילך

הי לילך, כן – געגועים.. אליה ולא רק אליה.. זה כנראה עמוק מאד וראשוני, וכך גם תחושותייך. תחושות ולא רק רגשות – כי כל החושים שותפים להן... מכירה את השיר של קובי אוז , 'געגועיי לגעגועים'?.. ענבל

ענבל :-) גם את רואה לא רע... ;-) געגועים אכן מלווים אותי די הרבה, גם כשאני לא יודעת למה בדיוק אני מתגעגעת. לפני כמה ימים הייתי אצל חברה טובה, ובנה בן החצי שנה התעורר רגע, ובעדינות מופלאה היא ליטפה את שערו, כאילו שקעה לגמרי בתנועה הזו, הסיבובית-מערסלת, ובכמיהה אליו, להרגיעו. תנועות שקטות ועגולות, מנחמות ואוהבות.. הבטתי בה מהצד, בחלק בה שעוד לא הכרתי כך, ודמעתי קצת מהתרגשות וגעגוע.. התגעגעתי לתנועה הזו גם. מרגישה קצת מוזרה... לא מכירה את השיר... מסכימה לשיר? :-) נראה לי שאנסה לקחת קצת מכאן לשם, אליה ואיתה.. תודה ענבל, לילך

לילך יקירתי, את יודעת שאתמול התגעגעתי אליך ורציתי לכתוב? אבל לא ידעתי איפה. בעץ הישן? חששתי שלא תשימי לב, סתם להקדיש לך אדום ולכתוב "ללילך"נראה לי לא מותאם. לא מצאתי איך אז ויתרתי. אז נותרו הגעגועים. והיום אני רואה את הודעתך,ואיזו הפתעה,כשהגעגוע מתנוסס... מעניין... את יודעת הרגישות שלך לפרטים,לנימים, החיות בה את מתארת את תחושותיך(משתמשת בשל ענבל) היא מדהימה ,בעיני. והתאור הנפלא על הילדון,והרצון להתכנס בחיקה... שיתפת אותה בזה פעם? ברצון שלך להתמזג,להתרפק,להניח את הראש,להרגיש את הדופק,להריח את הריח...? ונשמע נפלא שהיא מצליחה לתת שם,כותרת,לרגשותיך. טוב שבאת,לבקר. אולי מחר אשתף קצת מתוכי, בסדר? לילה נעים,ושקט אדוה

הי לילך אני שמחה לראות אותך כאן אחרי החופשה של הפורום.כן תמיד קשה לי להתחיל לכתוב כאן שוב.ותמיד ההודעות שלך (וגם של דורתי)עושות לי חשק לנסות.אז תודה שקפצת לבקר... וגעגוע זו בדיוק המילה הנכונה גם עבורי.היה לא פשוט ביום הולדת של הבן שלי,גם הייתי חולה,וגם אבא שלי כרגיל ממש עצבן,וגם היה לי נורא עצוב.ובסוף גם התעצבנתי עליו.והוא הלך בכעס והשאיר את המסרטה על השולחן.ואתמול בערב בעלי הוריד את הסרטים למחשב. מסתבר שהיו שם סרטים מלפני יותר מחצי שנה.וראו שם את אמא שלי. כמובן שהיא כבר נראתה ממש לא טוב וגם ראו שכואב לה ולא נוח,אבל היא מאוד השתדלה.והיה לי כל כך קשה לראות את זה.ולמרות שזו הייתה תקופה נוראית לכולנו,אני כל כך מתגעגעת,וכל כך רוצה שוב,אפילו לכמה דקות,אפילו שאז אמא שלי כבר ממש לא הייתה היא באמת. מאותו רגע אני לא מצליחה להפסיק לבכות.כל הגוף כואב לי. מזל שיש היום בערב פגישה,נלך לבכות לה קצת. אופס יצא קצת מדכא מידי.טוב בכל אופן שמחה לשמוע שאצלך טוב, מקווה שהיה נחמד בחגיגת יום ההולדת של הטיפול. בי בנתיים דנה

הי דנה, גם אני חשבתי על הדרך של כל אחת מאיתנו לחזור בחזרה... קצת הזכיר את סיטואציות הזר של תיאוריות ההתקשרות.. חלקנו נרוץ בזרועות פרושות, נבכה, נתנחם ונחזור לשגרה, וחלקנו כאילו בדרך אגב, או בהתעלמות או בכעס.. מעניין איך חזרתי אני.. לא חזרתי מיד. למה? הייתי כאן, וחיכיתי שענבל תחזור, אבל לא כתבתי מיד כשחזרה.. חבל.. היום היה לי איזה שיעור שהעציב אותי. המרצה דיברה על האופן בו הורים מגיבים לסיטואציות של אי ציות ומה זה יכול לעורר. לא יודעת, קשה לי לפרט למקרה שחלקכם הייתם איתי בשיעור :-) אבל נעשיתי עצובה מאוד.. אולי זה מתקשר קצת לגעגוע שלך.. שגם כשלא הכל היה קל וטוב פעם, אפילו נגיעה מרפרפת ב'פעם' מעוררת סערת רגשות וכאבי געגוע. לא להאמין כמה געגוע יכול להכאיב לפעמים... לא מזמן, באיזו ארוחה משפחתית, דוד שלי השמיע הקלטה ישנה של סבתא שלי שנפטרה לא מזמן. ישבתי ליד אמא שלי וראיתי אותה רועדת מבכי בלי קול.. כל הגוף שלה טולטל, ממש ברגע, רק למשמע קולה של אימה (שנפטרה בשיבה מופלגת). אני נורא רוצה להאמין שגעגועים הם גם משהו שאפשר להתכרבל בתוכו לפעמים, ולנוח, ולא רק לכאוב.. שאפשר שם לשים ראש על אמא, ולחבק, ולספר ולהגיד את כל מה שהספקנו ולא הספקנו לומר.. (אחח... דנה, עכשיו גם אני בוכה קצת..).. אני לא יודעת איך מתמודדים עם געגוע כזה.. אשלח לך געגוע או שניים רכים ומלטפים, שאפשר אפילו לחייך קצת בתוכם, באהבה. לאט-לאט... לילך