ברוכה השבה

ענבל שלום, ענבל, נכון שתחזרי , נכון שלא תנטשי? נכון שלא תשאירי אותי אותנו לבד? היום ה3 לנובמבר זה אומר שאת אמורה להיות פה, ושאפשר לשלוח הודעות. כל כך חסרת לי ,את והחברות בפורום, שזה מרגיש לי כמו ריק אחד גדול ועצוב. אתמול היתה לנו פגישה . ממש לא הייתי שם. מרגישה שכל הזמן רק בועטת ,אותו ,החוצה ממני. שלא יראה ,שלא יגע ,בי,בתוכי. מה קרה? למה זה קורה לי?מה גורם פתאום כך לסגת?מהמטפל והטיפול? והרגשתי שמדברת שטויות, כבר משפט אחד לא היה קשור לשני. די ריחמתי עליו,הוא ניסה להגיע לאן שהוא, אבל בסוף הוא אמר שהוא לא מבין מה אני אומרת . שאלתי אותו אם הוא התיאש והוא אמר שלא. והייתי בחרדה ואפילו המפגש לא הצליח להרגיע אותה. מה זה המרי הזה?אולי תסבירי לי. זה משהו שבא מתוכי אני מרגישה, אחרי תקופה ארוכה שכן הייתי שם ואיתו. ואולי זה דוקא קשור בזה שבפגישה האחרונה כן הייתי שם ממש והרגשתי שמאבדת שליטה???(בכיתי בהסטריה ,ואחר כך נבוכתי...) והכי חשוב שתגיחי לנו כבר, ותופיעי, כמו הנחליאלים המקסימים שכבר הגיעו. אדוה

הי אדוה, שבתי ושבנו. היתה לכם פגישה קשה. את שואלת שאלות חשובות - מדוע את בועטת בו ובטיפול - מדוע בכלל ומדוע עכשיו. מדוע אחרי קירבה צריך להתרחק. מדוע גם מגע נעים הוא מפחיד אחרי זמן מה. צריך לשאול את השאלות האלה ולמצוא להן תשובות, אבל בלי בהלה. אף אחד לא מתייאש או נוטש כ"כ מהר. אפילו הנחליאלים חוזרים בכל שנה.. ענבל