איזה פחד...

אני מפחדת...בעקבות גל של אהבה שלחתי לה מייל שאני אוהבת אותה. שוב, במובן הפשוט של המילה.אני באמת אוהבת אותה אבל אולי היא תחשוב שאני מטומטמת, שאני משתפכת, שאני לא מותאמת...שאגב, הכל די נכון. אבל הרגשתי שאני רוצה לשתף אותה, אחרי כל התוקפנות והכעסים גם במשהו חיובי. שאני רוצה גם לתגמל אותה, ממקום כנה (יפעת, אני זוכרת את התיקון, כן, אבל קשה לי עם המילה הזאת). ואיזה צירוף מקרים, בדיוק כשאני שולחת לה את המייל אני מקבלת סמס, שגם אותי אוהבים...אבל לילדים מותר. בתור מבוגרים אנחנו צריכים להיות יותר שמורים, לא לחשוף ככה סתם רגשות... זה נוראי? עשיתי טעות? שוב לא שמרתי על עצמי? היא תצחק עלי עם חברות שלה? היא תיבהל ותתרחק? בכל מקרה, אסרתי על כל אזכור של זה בפגישה עצמה...אז את התשובות לכך אצטרך למצוא בין השורות, ושם אני בד"כ מוצאת דחייה... אני סתומה, מפגרת, ילדה קטנה ודוחה! אבל אני באמת אוהבת אותה, אבל למה לא יכולתי לשמור את זה לעצמי? אני הרי לא שולחת מיילים למרצים שאני אוהבת או לחברים, אני גם לא אוהבת אותם באותה צורה... אני מפחדת שהרסתי את הכל, שהרסתי את האיזון העדין שסוף סוף הצליח להיווצר. ובעצם, אולי היא תיקח את זה בקלילות, כמו שהתכוונתי... שאני פשוט אוהבת אותה ומוקירה לה המון תודה... ואולי זה יגרום לה להרגיש טוב? שזה בעצם מה שרציתי? אי אפשר לדעת... שונאת לקחת סיכונים, שונאת להרגיש! יש עוד 4 דקות ואז אנחנו עוברים רשמית ליום זוגי... כבר 3... אין זמן לחזור ולרווח... מה את חושבת ענבל? סיכנתי את עצמי? לא שמרתי? או שזה לא כל כך נורא? איך את הרגשת עם ביטוי האהבה שלי כלפייך כשהתאמנתי עלייך? שלא תחשבי שזה לא בא ממקום אמיתי, פשוט איתך זה הרגיש לי פחות מסוכן... את הרי וירטואלית ולא בן אדם אמיתי... להתראות ביום שלישי... דורותי

הי דורותי, יום זוגי היום.. מקווה שאת בטוב. אני מקווה שמתישהו זה יירגע, מבפנים ובהתנהגות (אני עונה לך על הדרך גם על השאלה מלמטה). עניתי פעם ללילך תשובה על ריקוד, שאחד מתקרב והשני מרחיק וזה עדיין חלק מהביחד. עשית צעד גדול עם הבעת האהבה הזאת.. צריך לקווח שלא דרכת לה על הרגל.. איך היא תגיב? יש רק עוד 167 שעות כדי לגלות.. אפילו פחות! :-) ענבל

לדורותי, אומנם אני לא עוסקת במקצוע טיפולי אבל לפעמים אני כן מקבלת פידבקים כאלה ואני שמחה איתם. ואם לא לשחרר איתה אז עם מי?