לצאת מהמבוך2

כ"כ מזדהת עם הודעתה של מיקי"עד מתי" גם אני בדיוק כמוך, מיקי יוצאת מתוסכלת מהפגישות נוברת במה היה ומה לא היה עד כדי הפרעה בתפקוד היומומי. וכך היה מההתחלה וכך כל הזמן עד היום. ולאדוה אני לא יודעת למה צריך את התחושה המרוממת של להשתחרר רגשית. כיף לי עם חברה טובה, רגשית פי מאה. כי החברה לא בתפקיד. ועם ענין ליצור קשר, להצליח בטיפול....אמתית וכפית באמת. נכון שיש דברים שלא אומר לחברה אבל אני לא מחפשת להוציא הכל. (אפשר לעין בלצאת מהמבוך1 לקבל רקע...) מה אני מפסידה? רוצה הסבר.

לצילה שלום שמת לב לאמביוולנטיות בכתיבתך? מצד אחד את יוצאת לא מרוצה מהפגישות מצד שני לא רוצה להחשף. אני ראיתי שככל שנחשפתי המטפל יותר מכוונן, המשוב יותר מדויק וההרגשה היא שחרור רגשי כמו שאמרת. זה עניין אישי. וגם מי אמר שחייבים? אפשר להסתפק בחלקיות וזה בסדר כמו שענבל כתבה לסשה. וגם-אולי את קצת מפחדת מאנטימיות בטיפול,חשבת על זה? (כי לחברה את מוכנה לשתף ולמטפל -לא) אדוה

לאדוה, שלום רב לא הבנתי למה זה סותר? אני לא מרוצה מהפגישות, כי לפטפט יש לי חברות.ונמאס לספר מה עבר השבוע, בלי שזה מוסיף, למטפלת שלי יש זכוכית מגדלת על רעיונות שהם ההפך מהראש שלי.מעצבן! וכל עוד שאני לא חשה, בקשר אמון לפחות, כמו חברות, לא בא לי להחשף! ולמה שאני --לא-- ארתע מאנטימיות בטיפול, עם מטפלת שלא במיוחד מוסיפה לי ,ולא נוגעת לי, ולא בראש שלי? ואני תקועה לחלוטין, אין לי אפשרות לצאת ולעבור למישהי אחרת. אז גם לבוא, וגם לחוש דפוק מהעסק. מאד הזדהתי עם מה שכתבת שככל שנחשפים המטפל יותר מכוונן, המשוב יותר מדויק. אבל, גם צריך לרצות את המטפל, כדי לרצות להחשף. ולי זה לא זה. הדרך, הצורה, לא יודת מה, לא טוב לי. (ודברתי איתה ע"כ מספיק) מה דעתך?