טיפול במחשבת תחילה

שמי עופר (ואני אישה לא גבר) קראתי את העמודים האחרונים..מקווה להצליח להצטרף ולהשתלב יש לי שאלה שאני רוצה להעלות, והיא אל כולכן אדבר קודם על עצמי: בדרך כלל, אני מוצאת את עצמי משקיעה מאמצים לא מבוטלים במציאת הסוגיות איתן אני אתחיל את הפגישה, (לאחר שאני נכנסת לחדר הוא לא מדבר, ממש כלום, גם לא מה שלומך! מחכה שאתחיל אני) אז כן, אני מתכננת מראש מה לאמר, אולי גם כי קצת חשוב לי להיות אטרקטיבית עבורו, ואז לאט לאט אני נפתחת, כל פעם מחדש..ואני מבינה שזה לא אמור להיות ככה, ואני לא אמורה לחשוב מראש על מה לדבר. אז ניסיתי פעם להגיע בלי לתכנן, והפגישה פשוט לא התניעה! (מכירות את התחושה?) אז שאלתי : האם זה גם קורה לכן? מזדהות? או שאני לבד... תודה לכולן על התשובות

היי, השתיקה של ההתחלה - זה בהחלט נשמע מוכר. הוא לא שואל מה שלומך כדי שלא תתפתח שיחת חולין סתמית (זה מין קטע כזה של פסיכולים כולם כנראה למדו באותו ביצפר(-: ). אני מכירה את הצורך לתכנן ולשלוט במה שאגיד, אך מה הכוונה ללא התניעה? לזה שהיו שתיקות? סתם דיבורים כדי למלא את החלל הריק?. או כדי לרצות אותו? ומה המשמעות של הצורך להיות אטרקטיבית בעיניו? אחרת מה? לפעמים המילים אינן מגלות, אלא מסתירות או משמשות כמגן או מסכה. עצתי האישית: אני במקומך הייתי מנסה לא לתכנן מראש, למרות הקושי/פחד. ומנסה לדבר על ההרגשה הזו.

היי סשה תודה על התשובה שלך... הכוונה "ללא להתניע" זה להתחיל לדבר על שטויות, ואז אני פשוט רואה...שהוא מתחיל להשתעממם...כי לדבר על שטויות זה לא מוביל את הטיפול לשום מקום.רק הופך את הפגישה לסתמית. ולכן, אני מכינה מראש וממשיכה להכין ולתכנן, ואני שונאת את זה, אבל מרגישה שאין ממש ברירה... לדבר איתו על כך - מביך אותי מידי... מה עושים? האם את לא מתכננת? על מה את מדברת אז? סתם מה שעולה פתאום בראש? תודה!