לצאת מהמבוך

אני בטיפול כדי לצאת מרוקות, בגיל יחסית מאוחר בחברה שלי. המטפלת משתדלת מעט מאד בתחום. ומעדיפה שנדבר על הרבה דברים אחרים מהרוקות, שקשורים אלי.(היא כבר מכירה אותי מעל שנה) המטפלת טוענת סיבות רבות למה יועיל לחיים, שנדבר על כל מה שקשור בי (בלי קשר למטרת הטיפול) למרות שאני לא מוצאת בכך ענין. לדעתי, לכל אדם יש קשיים,ואין לזה סוף, ואני רוצה להתמקד בקטע ספציפי שבעיתי לי, ובו אני צריכה ורוצה עזרה. אבל, המטפלת יודעת את דעתי, ומשחקת בלהרויח זמן, עד שמטרתי תתגשם, לנצל לנושאים נוספים.ואני מתוסכלת מאד,מרגישה שנתקעתי במבוך. רוצה עזרה, אבל לא כזאת... האם יש בדברי המטפלת- האם זה מוצדק? או שזה ניצול המצב שלי? יש דרך לצאת מהמבוך?

הי צילה, מעט מאד מטפלים מנצלים מטופלים שלהם ביודעין ובזדון.. אני מאמינה שאם היא נוהגת כך, היא כנראה מאמינה באופן שבו היא עובדת - את מוזמנת לשאול אותה על הרציונל התיאורטי שעומד מאחורי זה ולנסות להבין את נקודת מבטה (ולהסכים או לא). לעצם העניין - רווקות מאוחרת יכולה לנבוע מגורמים רגשיים רבים - קושי בקירבה, קושי בהתחייבות, קושי באינטימיות, קושי עם מיניות - בעיני, אם מדברים על דברים אחרים, אבל כאלה שנוגעים באזורים האלה - הדיבור חיוני ורלוונטי גם אם אינו קשור ישירות לקושי ברווקות או לזוגיות. בברכה,ענבל