מקנאה וכועסת

ענבל שלום, אני נמצאת בטיפול כבר המון המון זמן. לעיתים אני יוצאת מהפגישות ממש ממש טוב ושמחה שהצלחנו לדבר על דברים ולי אין כל מעצורים ואני מסוגלת לשתף ולקלוט גם את הנאמר מצד המטפלת. לעיתים יש מפגשים, כמו היום למשל שאני יושבת בחדר ואני שואלת את עצמי מה בעצם אני עושה פה, למה באתי דרך כ"כ ארוכה ומייגעת והיא סתם מעצבנת אותי. היום התחלנו את המפגש עם דברים טכניים כך היא קראה לזה: הזיזה לי את השעה הקבועה ונתנה לי 2 אופציות ששתיהן לא נוחות לי ובנוסף אמרה לי שהיא נוסעת לחו"ל כך שלא אכתוב לה כי היא לא תוכל להשיב לי. אני מבינה שהיא יידעה אותי כדי שלא אתאכזב אם לא אקבל כל מענה ממנה. התפשרתי על שעת ההגעה למרות שזה יצריך ממני לנסוע למעלה משעה בפקקים. אני מקנאה בה על זה שהיא כל שני וחמישי, כל חודש לפחות בנופש זוגי בעוד אני כבר כמה פגישות מדברת על השכר המביש שאני מרוויחה ובנוסף אני כועסת שהיא הזיזה אותי כנראה בשביל מטופל אחר. אני כותבת לך כששבוע הבא אני לא יכולה להפגש איתה ונראה לי שגם בעוד שבועיים לא אוכל בשל פרויקט בית ספרי שאצטרך לקחת בו חלק ואני חושבת שזהו זה נגמר אין לי יותר כוח ואני גם לא רוצה לפגוש אותה יותר. היא מאידך אומרת שהפגישות טובות לי ואני סתם מכאיבה לעצמי באי יכולת להתפשר ולמצוא משהו חלופי. אנא עזרתך. פשוט בא לי לבכות. אני לא מסוגלת לומר לה את הדברים ואם היא נוסעת כבר ההערב אין לי כל כוונה גם להרוס לה את החופשה (או שאולי בעצם אין כלל קשר) בלפרוט לה מה עובר עליי. אז זה אומר שכרגע אני לא רואה כלל המשכיות לקשר הזה.

הי אור, הרבה קשיים רגשיים עולים מהסיטואציה שאת מתארת - הצורך שלך להתאים עצמך אליה, המחשבה שאולי היא מעדיפה מטופל אחר, הקנאה בכמות החופשות שלה, ההשקעה שלך בהגעה אליה מול הנוחות שלה.. טכנית - צריך למצוא באמת זמן משותף, במסגרת המגבלות, להיפגש. טיפולית - צריך לדבר את מה שאת מרגישה. בברכה,ענבל

כיצד אפשר לבוא ולומר לה מה אני מרגישה. לא חושבת שאני מסוגלת להיות כ"כ אמיצה ולומר לה מה שאני מרגישה. לקנא בה... נו באמת...נשמע לי הזוי להיות מסוגלת לומר דבר כזה למטפלת ואפילו לחברה קרובה. על דברים כאלה לא נשמרות מערכות יחסים.