ארטיפקטים בהערכת הטיפול הקליני

לד"ר רובינשטיין שלום אני סטודנטית לתואר ראשון בפסיכולוגיה ובעבר הייתי די בטוחה בדרכי למסלול של פסיכולוגיה קלינית, לאחרונה יש לי ספקות קשים לגבי מסלול זה ויעילות הטיפול הפסיכולוגי בכלל. חלק מזה קשור לעובדה שהייתי בטיפול בעצמי במשך שנה וההרגשה הכללית שלי היתה, שלמרות שהיה נחמד לשתף מישהו בכל צרותי, לא ממש קרה שינוי בחיים שלי בעקבות זה. גם רבים מחברי הולכים לטיפולים שונים ולמרות שהם מדווחים שזה נורא חשוב להם, לא נראה שאיזשהו שינוי חל בהם. לא ביכולות ההתמודדות שלהם ובכלל. (יש לי אפילו חברה שהולכת לטיפול כבר שנתיים בעקבות מערכת יחסים הרסנית עם גבר נשוי שנמשכת כבר שבע שנים אותה היא מתקשה להפסיק. ולמרות שהיא טוענת שהטיפול נורא עוזר לה, שום דבר לא משתנה באופן חיצוני ומערכת היחסים שלה נמשכת) אתה אומר זאת רבות ואף שמעתי זאת בשעורי הפסיכולוגיה שהגורם המשמעותי ביותר בהצלחת הטיפול הוא הקשר מטפל-מטופל. אבל האם זה לא הארטיפקט הגדול ביותר? האם מטופל הקשור מאד למטפל שלו ואף אוהב אותו לא יטה להאמין שהטיפול עזר רק בגלל זה? (אני לא חושבת שמטופלים ישקרו אבל כשאתה נורא קשור למישהו אתה באמת מאמין שהוא משפיע עליך, גם עם להשפעה הזאת אין השלכה על החיים והרגשות מחוץ לטיפול). האם העובדה שלא נמצאו הבדלים משמעותיים בין הגישות השונות לא מעידה על כך שהאפקט היחידי הוא אפקט הפלאסיבו ושכל תפקידו של המטפל הוא ידיד בתשלום? אני יודעת שהשאלה מתריסה, אבל אני באמת רוצה לשמוע תשובה שתראה אחרת.

בוקר טוב, השאלה שלך מאוד לגיטימית, מאוזנת וכלל לא מתריסה. ראשית, ביחס לטיפול שעברת, שיתפת מישהו בצרותייך. אני לא יודע מה מערכת יחסייך עם חברייך הקרובים, אך אני משער שאינך משתפת אותם בצרותייך (אולי עדיף לקרוא לזה "קשייך") באותה רמה ששיתפת את המטפל שלך ומוטב שכך. עצם השיתוף הוא חוויה מיוחדת במינה ובלעדית לסיטואציה הטיפולית. כל מה שאת כותבת ידוע היטב. קיים פער בין שביעות-רצון של מטופלים מהטיפול ובין פתרון הבעיות המוצהרות שבגללן הם פונים לטיפול מלכתחילה. אפשר לזרוע זרעים בתחום אחד ולקצור את הפירות בתחום אחר. זה קורה לעיתים קרובות בטיפול וקיים כאן הבדל מהותי בין ארטיפקט ובין היעזרות במטפל בתחום מסוים והפקת תועלת מהטיפול בתחום אחר. אשר למטפל כידיד בתשלום - מחשבות כאלו חלפו במוחי לאורך שנות עבודתי והייתי לי אותה רתיעה שאת מתארת. אני יכול להעיד שהיו לי מטופלים, שאינם מאמינים בטיפול מי יודע מה, והם שמו את הקלפים על השולחן: אנחנו מרגישים בודדים, אף אחד לא מקשיב לנו באמת, לאף אחד לא איכפת מאיתנו ואם אנשים מקשיבים הם עושים זאת רק מתוך נימוס ולכן אנחנו מוכנים לשלם תמורת שעה של הקשבה בשבוע. בהתחלה חשבתי שאמעל בתפקידי אם אשתף פעולה עם הסדר זה, אך במשך הזמן השתכעתי יותר ויותר שיש ערך לטיפול כזה. אולי יותר מכל למדתי ממטופל מבוגר שלי, בשנות השישים לחייו, שמעולם לא היה בטיפול, הוא אולי הכופר הגדול ביותר שהיכרתי בטיפול פסיכולוגי, כל ניסיון להתייחס אליו "טיפולית" (חלומות, "אמא", "אבא" ועוד) עלה בתוהו והשיחות נראו לי שיחות חולין לכל דבר. עם זאת, הוא לא החמיץ אף פגישה טיפולית במשך שנתיים. כששאלתי אותו אחרי שנתיים מה ציפיותיו מהשיחות שלנו הוא ענה לי שאלה שאולי עונה על הכל: "אין לך מושג עד כמה זה מעודד אותי. מי יהיה מוכן לשמוע את התלונות שלי? אם הייתי מספר את מה שאני מספר לך למכריי, הייתי מאבד אותם". ארטיפקט? ידיד בתשלום? אולי. אבל האיש המחיש לי חד-משמעית שמצבו ללא שיחותינו היה גרוע הרבה יותר ואם אני יכול לעזור לו בדרך זו, אינני מרגיש שאני מועל בתפקידי. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

מניסיוני אוכל להגיד לך שטיפול יכול להפוך דברים בצורה מדהימה. עד שלא ניסיתי לא ידעתי , אולי האמנתי אבל כי רציתי להאמין, על מנת לשרוד. היום אני כל כך מאמינה בטיפול שאחרים יכנו אותי עיוורת. אבל העובדה היא שזה עזר לי ושינה לי המון, מבפנים ומבחוץ. כמו שאמרת כשניקשרים למישהו נוטים להאמין בו שישפיע. מודה ניקשרתי ומודה האמנתי והודיני.. אני מאלה שחושבים שהמטפלת שלהם נדירה, אבל גם מאלה שחושבים שהיא לא היחידה שיכולה להזיז הרים וגבעות. אני חושבת שיש עוד מטפלים שיכולים לעשות זאת עבור אנשים. רק שאני חושבת שכמוה אף אחד לא היה יכול לעזור לי. לא באותו אופן מושלם ולא באותה כימייה איתי. לא ניראה לי שעד עכשיו זה מה שרצית לשמוע. בכל אופן מה שאני כן חושבת שתרם לי רבות לטיפול זה הרצון שלי להחלץ ממצוקה. ברגע שיש רצון חזק ומטפלת מעולה הטיפול חייב להצליח. אם לאחת שבקשר אם הגבר הנשואי יש מטפלת מעולה אבל לא הרבה רצון להשתחרר מהקשר, היא לא תצליח לעשות זאת ובלי שום קשר למטפלת. פסיכולוג יכול להיות נהדר ורגיש ומוכשר אם המטופל לא ישתף פעולה אז הסיפור לא יצליח...