"ככה ככה"

זו היתה התשובה לשאלה שסוף סוף נשאלה: "אתה שמח לחזור?" קדמו לכך פגישה בה ניסה להרחיב ולהבין איתי את מהות השאלה וממה נובעת. קדמו לכך הסברים שלפעמים יש בה בתשובה סיכוי לקלקל את החוויה, ולכן לא ממהר לענות לשאלות. שלמעשה כל תשובה יכולה להתקבל על ידי בכל מיני צורות. זה הוא הסביר לי על שאלות בכלל ולאו דווקא על השאלה הספציפית הזו. אבל אז, כששאלתי: "אז תענה לי בכל זאת.: אתה שמח לחזור?" הוא: "לחזור לעבודה?" אני: "כן" הוא: "ככה ככה". באמת לא ציפיתי לתשובה הזו. וברגע הראשון רק הגבתי שלפחות עכשיו אני יודעת שהוא אדם רגיל כמוני וכמו כל אחד. ושבטח קשה לחזור מחופשה.ואני שמחה שענה. וזהו. הסתימה לה הפגישה, וכשניסיתי להספיק עוד שאלה: "ולעבוד איתי?" הוא אמר: את זה כבר נשאיר ליום שלישי הבא. מצד אחד אני כ"כ צריכה את התשובה, וכ"כ קשה לי העמימות. והנה אכן קיבלתי אותה. אבל שוב לא לגמרי ברורה. עוד 7 ימים לחכות לתשובה. ימים שאני אהפוך במחשובתי. לאיזה "ככה" אני תורמת. לככה הראשון או ל"ככה" השני. ואולי להמשיך לשאול רק יכאיב. ומי אמר בעצם שאם מכאיב או מקלקל צריך לוותר על זה? אולי צריך ללמוד ולהתמודד? הצילו! דבר כ"כ קטן, כלכך מטריד, וזה כלכך קשה.

הי מיקי, שאלת שאלה אמיצה. הוא, אחרי שעשה את הטקס הטיפולי המתבקש [:-)], ענה תשובה אמיצה.. אני מניחה שחשוב לך לדעת אם הוא שמח לראות אותך. אולי כדאי, במקום לשאול, פשוט להגיד את זה: "הייתי רוצה לדעת שכשחזרת שמחת לראות אותי".. זה חוזר לדבר הזה שאני מדברת עליו כאן הרבה – שהטיפול עוסק בך. לא בו, לא בקשר שלכם, ברגשותייך. יש משהו מכבד (אותך) ביכולת שלו לענות בכנות, אבל אני חוששת שהתשובה שלו – עמומה או קונקרטית, מתחמקת או אמיצה – לא באמת תרגיע את הספק שלך. ואולי כן. ענבל

המילים שלך היו כ"כ מרגיעות, ממש "מים קרים לנפש עיפה." תודה.