בוקר טוב

לא ממש הצלחתי אתמול אה? הייתי כל כך בטרנס של לפרוק שאני אפילו לא זוכרת בדיוק מה כתבתי... מנסים שוב, מעכשששששיייייייייווווווווו!

הי דורותי, אכן, ניסיון לא מוצלח. העץ שמתחת מדבר בעד עצמו. חבל, את מפספסת... שוב ענית לעץ שאת עצמך פתחת, הקדמת תרופה למכה שלא הגיעה – פעמיים – גם על השיר וגם על ההודעה לדנה. שוב מילאת חלל שלא יכולת לשאת, ולא השתהית איתו לרגע על מנת לאפשר באמת לאחרות להגיע, לראות, לעבד, להגיב אלייך.. דורותי, את משק אוטרקי ממש. תצטרכי לפנות מקום כדי שמישהו באמת יוכל להיכנס.. ענבל

דורותי יקרה החלטתי טיפה להיגמל... אבל,בשבילך. מזמן חושבת עליך ורוצה לאמר לך- -תרווחי-תעשי רווחים בפורום אפשר מידי פעם להשתמש במקש האנטר שיהיה פסקות מחולקות, זה יכול גם לך וגם לנו לתת אפשרות לנשום... -זה יכול להישמע גם כמו להתרווח-להרגע זוכרת את הנסיעה המהירה ,והעצירה באלונית? -ואולי גם כמו להרויח -מה תרויחי אם תרווחי? כי הרבה פעמים מנסה לחשוב מה לענות לך ,ועמוס מידי ,לא נשאר מקום. מנסה לדמיין את הדיבור שלך נשמע לי ,מהיר ,נרגש,חד ,הרבה אינטונציה,ברק בעניים. נראה שכייף להיות לידך.את ממלאה את הזולת-מכח זה שרייק לך. השאלה-האם תשאירי לנו מקום ? כדי שגם אנחנו נוכל למלא לך....? מקוה שאני לא ישירה מידי ,או פוגעת (תאמרי לי אם כן) פשוט רציתי לאמר לך את אשר על ליבי. לילה רגוע עם ירח מלא... אדוה

את שונאת אותי? אני לפעמים שונאת את עצמי, את רמות המוצפות המשתפכת, האימפולסיביות הנוראית, העומסים, הקדחנות. את יודעת כמה נוראית התחושה שמאבדים שליטה? שמשוחררים ללא רסן? שהכל נשפך בלי שום מעצורים... ובאמת שהבוקר לא זכרתי חצי מזה. אני רכיכה שמשכפלת את עצמה ומתרחבת ומתפשטת לכל פינה, גם בפורום וגם בתוך נבכי נפשי, הג'לי חוסם כל עורק שמוביל אל הלב. אני כולסטרול. רע. אני עצובה על עצמי. אני מרחמת על עצמי. על שאני מגיעה למצבים האלו. סליחה על הדוגמא הנוראית, אבל אני מרגישה שמישהו יכול לאנוס אותי תוך כדי הכתיבה בפורום וזה לא יעצור אותי. הפסקת חשמל תעצור אותי, אבל אונס לא. אני כל כך מנותקת, כל כך בתוך עצמי... אבל מה אם הייתי נשארת אדומה? ברצינות זה היה גורם לי להרגיש ממש רע. אני דחויה וכולם רואים את זה. לעיני כולם אני לא מקבלת יחס. זה מבחינתי נוראי. עדיף אפילו (אולי) להיות מסוננת, ככה רק את יודעת שנדחיתי. מצד שני, דחייה ממך שווה לדחייה רגילה כפול...אין סוף פלוס אחד. למה אני לא יכולה להרגיע את עצמי, ואז, למחרת, לנשום לרווחה ולקרוא ממקום רגוע את ההודעות של כולן? (וממקום מובך את ההודעות שלי). ואולי אני לא צריכה אף אחד??? טוב נו, הרגרסיה לא הגיעה עד גיל 3...או שבעצם כן? "אני, אני, אני" "לבד, לבד, לבד"... האם אני מתנהגת כמו בת 3? אני ברגרסיה לשלב האנאלי...זה מסביר את תופעות הקיבה, ואת העיסוק הגובר בחימר ופלסטלינה.... טוב, די לזיין את השכל, הנה שוב אני ממלאת את הריק עד שאוכל לחזור לישון. אבל אל תכעסי, כשאוכל באמת אנשום עמוק. הנה היום רק תגובה ליפעת וההודעה הזאת.היום זה נחשב יישום והפנמה? אני רוצה להיות לא רק מטופלת מושלמת אלא גם "פונה לפורום מושלמת". את יכולה לנסח קריטריונים? "i want a perfect soul, i want a perfect body...but I'm a freak...I'm a weirdo... השיר הזה ממש נכון לגבי. אבל הבוקר דיברתי איתה בטלפון, והיא היתה ממש מקסימה, אני ממש אוהבת אותה, וממש רוצה חיבוק, אבל מפחדת מחיבוק. לילה טוב דורותי