רפואה ומשפט

דר' רובינשטיין צהריים טובים! הנני סטודנטית למשפטים. -בסמינריון רפואה משפט והלכה, בחרתי להתמקד בס' 21 לחוק לטיפול בחולי נפש. האם יש להעמיד לדין אדם ששוחרר מאשפוז לאחר שעבר עבירה, ובזמן שעבר אותה היה כשיר, או שמא יש לשחררו? האם לדעתך לא מן הראוי להעמידו לדין אוטומטית ללא החלטת היוע"מ? - איך ניתן להסביר את העובדה שאדם מאושפז שנמצא לא כשיר לעמוד לדין, נמצא 'בטוח' מספיק כדי לצאת לחופשות? דוגמת גד כרמי. במידה ואינך יכול להשיב לשאלותיי אשמח אם תפנה אותי לגוף כלשהו. תודה רבה אורית.

שלום אורית, שאלתך שייכת לתחום הפסכיאטרייה הפורנזית, שאינני מתמחה בו. קיים קונפליקט בסיסי בין שמירה על זכויות הפרט וחירותם של חולי נפש ובין הגנה על החברה. ניבוי המסוכנות של חולי-נפש אינו מדע מדויק ויש לזכור שהמקרים הטראגיים שמתפרסמים בתקשורת מתפרסמים על שום היותם חריגים. במשך שנים רבות היינו עדים למגמה הפוכה, בהם די היה בדיווחים של גורמים לא מקצועיים בקהילה על מסוכנותו של אדם זה או אחר כדי לאשפזו בכפייה, כאשר לעיתים הסתתרו מאחורי הדיווחים פחדים לא רציונאליים של המדווחים ולפעמים אלמנטים נקמניים. החלטת היוע"מ היא שלב פורמאלי והוא עצמו נעזר בלאו הכי בפסיכיאטר בהחלטתו, כך שאנו חוזרים בעצם לקושי בניבוי המסוכנות ע"י פסיכיאטרים. עוד על ניבוי המסוכנות תוכלי לקרוא בפרק השני של ספרם של אורי אבירם ודן שנית "טיפול פסיכאטרי וחירות הפרט" בהוצאת זב"מ. הספר אמנם נכתב לפני למעלה מ-20 שנה אך הדילמות המוצגות שם בצורה ברורה תקפות עד ימינו. קישור רלוונטי: http://www.police.gov.il/persumim/kitvey_et/01_178/10_178.asp בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין