הצילו

ענבל, קשה לי. אני ריקה. אני לבד. מרגישה מרוחקת. פגועה. הצלחתי היום להמאיס את עצמי עליה. אמרתי לה שאעשה זאת. ונראה לי שהצלחתי. התקשרתי אליה לקבל עזרה. לפני שאני פוגעת בעצמי. (משהו חדש שגיליתי שמקל עלי.. ממלא אותי..) והשיחה התדרדרה. מהר. הטחתי בה שהכל משחק וכל אחת משחקת בו תפקיד. שכלום לא אמיתי. לא יכול להיות אמיתי. הרי זה משחק. היא אמרה שאני לא סומכת עליה. על אף אחד. ומנסה להוכיח לה ולכל העולם שלא מגיע לי שיאהבו אותי וידאגו לי. וירצו להיות איתי ולעזור לי. היא צודקת. והצלחתי. סיימנו את השיחה כשהגענו למבויי סתום. כעסנו. שתינו. היא כמובן לא הודתה בזה. ניסתה להישאר רכה עוטפת ומבינה. אבל אני כבר מכירה אותה מספיק כדי לדעת שהיא כעסה. שנמאס לה. הצלחתי. ניצחתי! הפסדתי.... הכנסתי את עצמי במודע למערבולת. להוריקן ענק. שאין ממנו חזרה. כל כך צריכה אותה. רוצה להיות לידה. ובאותה העת רוצה להתרחק לשכוח. כועסת פגועה עצובה בודדה מותשת רוצה שיהיה לי רע. להעניש את עצמי. הפסדתי...

הי ניצן קראתי את דברייך ונזכרתי איך ממש לא מזמן היינו בדיוק באותו מקום.משבר אמון איום.ובעקבותיו שיחת טלפון שהגיעה למבוי סתום. כל מה שכתבת מרגיש ממש מוכר.גם ואולי בעיקר ההרגשה שאין דרך חזרה. אבל היום ,כמה חודשים אחרי,לקח קצת זמן,היה לא פשוט,אבל חזרנו ביחד לחוף מבטחים,ואפילו לאחד הרבה יותר מוצלח. אני יודעת שכרגע ממש קשה לראות,אבל אולי בינתיים אפשר לשלוח לך מזרון ים ענקי ושמיכה מיוחדת עמידה במיוחד שלא יהיה קר,שתוכלי לנוח קצת,עד מחר,ואולי עוד כמה ימים.ואולי אז כשתזרח שוב השמש,אולי תצליחו למצוא את הדרך בחזרה. (אגב אצלנו זה קרה בעזרת המייל ונראה לי שלכתוב יפה מרגש ונוגע,את בהחלט יודעת,שווה לנסות). לילה טוב דנה

תודה על המילים המעודדות. מקווה שזה יצליח גם אצלי. קשה לי לחשוב על לאבד אותה. תודה על המזרון והשמיכה החמה. זה עוזר. :)

הי ניצן רצית להיות קרובה רצית את עזרתה ובעת ובעונה אחת שלחת "דוקרנים",שאליהם לא ניתן להתקרב. ניגודים-רוצה להיות קרובה ולא נותנת אמון רוצה שתאהב אותך ומנסה להמאיס אותך עליה ,ובסוף מתחרטת. ברור גם למה הכל עכשיו ריק,ומתיש,וכואב... חבל שתענישי את עצמך,את זקוקה כרגע לרחמים וחמלה, וזה מה שאני מנסה לשלוח לך, אדוה

תודה. תימצתת את תחושותי בדיוק בדיוק. אני מקווה שאצליח לעבור את זה.. תודה על המשלוח.. :)