פחד

אני רוצה למות, דווקא עכשיו כשנראה שמצליח להיות בסדר. אני מרגישה שאנשים כל הזמן פוגעים בי. ואני מדברת על מקרה עכשווי. חוויתי שוב בגידה. חזקה. ושוב לא יכולה לעשות כלום, מרגישה משותקת, נצמתת. איך אפשר לעשות לי כאלה דברים? איך אפשר לבגוד בי כך? ואני מצמצמת אינטרקציות, מנתקת קשרים, כי כל קשר שהיה פגע בי, לא משנה אם זה חברה טובה או המנחה שלי באוניברסיטה. כל קשר! ואני מצטמצמת יותר ויותר. לא מספרת לאף אחד שום דבר על עצמי, מה אני עושה, באיזה שלב אני נמצאת בחיים, לא מספרת שום דבר חדש כי אני מפחדת מבני אדם. ולא זה לא לופ! אני לא מסוגלת להתמודד עם הפגיעה. ובאמת שכבר לא נשאר לי אף אחד. כי זאת אני שלא רוצה. מצמצמת את עצמי מפני מגעם של בני אדם. לא רוצה שיגיעו אלי, שישאלו, שיגעו בי. לא רוצה! באמת! מתחת ללאוו הזה, לא מסתתר רצון בקשר! כך שלא אקבל את הפרשנות הזו. אני רוצה לחיות לבד! רק עם עצמי! מפחדת מאכזריותם של בני האדם, של החיים. לא רוצה להיות.

גם אני פוחדת, הייתי רוצה לכתוב לך משהו מנחם, כי באמת ובתמים אני מצטערת שאת מרגישה כל כך רע, אני יכולה בקלות להזדהות איתך בעיקר בנושא הקשרים הבינאישיים, מתוך בחירה ו/או אופי מחורבן גם הקשרים שלי מאוד מצומצמים, הייתי רוצה לומר לך שאת לא לבד בלבדיות הזאת. אלא שמראש את הודפת כל עזרה, זה קצת מתסכל למען האמת. ההודעות שלך אומרות מצד אחד "הצילו" ומצד שני מסרבות לכל הושטת יד. ומלבד זה אני די פוחדת מהתגובה שלך, מדחייה ומלעג. וגם פוחדת כי את כל כך רגישה ופגיעה כל נגיעה נחוית אצלך, כך זה נראה לי , כמשהו כואב ומאיים. לא התכוונתי לפגוע בך במה שכתבתי למטה מכאן, זה היה יותר מן הצעה לראייה קצת אחרת. מאחלת לך רק טוב, ומקווה שבמהרה יגיעו ימים טובים יותר, את יודעת שהזמן... סשה

אם אינני טועה, את לא נמצאת פה הרבה ומשום מה נראה שלא פעם את בוחרת להגיב אלי. זה מאוד נחמד מצידך. בכל הדברים שכתבת לי עד עכשיו נשמע שאת אדם חכם ורגיש, שמבטא היטב את תנועת הנפש. אין מה לפחד ממני... באמת.