לענבל שלום רב!

איזה באסה שפיספסתי אותך כבר היום...אולי במקרה , אם השם ירצה, תופיעי כאן שוב היום... ***הקדמה מייגעת על כמה בא לי למות, אני לא יכולה יותר להחזיק, בא לי לחתוך, נמאס לי ואין לי כוח יותר, או בקיצור 5Xל = למות להישבר ליפול לחתוך להיכנע (הסדר לא חשוב).*** ומשהו חדש- לפני כמה ימים חלמתי חלום שאמא שלי יושבת לידי ושבעצם היא לא מתה, היא תמיד היתה מצד אחד, מצד שני היא כאילו חזרה אחרי כל כך הרבה שנים. יוצא לי לחשוב על הרעיון הזה הרבה בעקבות השיר "ארוחת יום שישי" של סיון שביט- שהיא פתאום תחזור כאילו היא היתה בחו"ל. בחלום היו תחושות כל כך חזקות שגם שאני נזכרת בהן עכשיו אני מיד מתחילה לבכות (כמובן שקמתי בוכה ונסערת)- מן אושר נוראי, עצב, מן תחושה של יש כל כך הרבה להשלים, את לא יודעת מה עברתי בשנים האלו, אבל עכשיו את איתי והכל נגמר ומעכשיו הכל כאילו יחזור להיות כמו שהיה לפני שהלכת- כל זה עבר לי בראש בחלום, אבל בחלום לא אמרתי כלום רק בכיתי מאוד. מאז אני כל הזמן נזכרת בחלום ובתחושות האלו ולא יכולה להתנער מהן. אני מפנטזת על איך זה יהיה, תוך ידיעה מוחלטת שזה לא יקרה (עוד לא פסיכוטית...תני לי חודש חודשיים...). וזה מקשה, זה מכביד, אני כל הזמן עצובה, כל הזמן יש כאילו גוש בחזה של מועקה והוא כל הזמן שם. זה נורא איך חלומות יכולים להשפיע עלי, פעם אחת חלמתי שאבא שלי אונס אותי ולא יכולתי לדבר איתו שבועיים אחר כך מרוב שזה הרגיש אמיתי. טוב, יש לי הרבה תחושות בקשר לטיפול לשתף, אבל כבר כתבתי הרבה (אני מנסה להתחשב), אז בנתיים רק הקושי מול הפנטזיה וגל התחושות שמציפות אותה...כמובן שאשמח לפיתרון קונקרטי יעיל ומהיר, אבל אסתפק גם בתשובות מופשטות ואמפתיות שמשקפות את העצב ואת הקושי להחזיק. תודה, דורותי נ.ב. חיכיתי ביום ראשון בתחנת אוטובוס עם תיקים ולא הגעת...

הי דורותי, החלום שלך, הכמיהה לאימוץ, שאלתך על ההעברה למטפלת מלמעלה.. הכל קשור.. את מצליחה לראות זאת? ולהרגיש? הטיפול הוא המקום גם להבין זאת. ענבל