אין כותרת

ענבל לא לא יודעת מאיפה זה בא לי פתאום. הכאב הנורא והחידלון. כאב שמציף וכובש את כל כולי וכל חלק בי. והתחושה שדי די כמה אפשר לשחות נגד נגד הזרם... מגיל כל כך צעיר ,להאבק. עם אבא שדרס ואמא שהתעלמה ומטשה. צעירה כל כך ומרגישה שדי לי. מספיק ראיתי ועברתי . רוצה לעצום את העניים ולמות. מתוך תחושה שנתתי לעולם כל שיכלתי. שעשיתי די.עזרתי להרבה אנשים שלא יכלו לעזור לעצמם. לא להיות יותר. לעצום את העניים בשלווה .ולא להיות. כי אזלו בי הכוחות לחיות. כי אין לי מקום כאן יותר . למות ,מתוך שלוה טובה.שעשיתי די. וסליחה שאת צריכה להיות חלק מהסבל הזה הוא היה אמור להיות שלי. אדוה

שלום אדוה, זה רגע של ייאוש. כפי שהבטחתי בעבר, אני מזכירה לך שהיה טוב ושעוד יהיה. זה רק רגע כזה, נקודת שבירה. זה יחלוף.. והטוב יחזור. ענבל

רציתי לשאול אותך ענבל, בלי קשר לאדוה, מאיפה הביטחון שיהיה בסדר, שיהיה טוב? המטפלת שלי כל הזמן אומרת לי שיהיה בסדר שאני אהיה בסדר. איך היא יודעת? איך את יודעת? מנין הביטחון הזה? קשה להתחזק מדבר כזה כי הוא לא אמיתי. קשה לי. לא רואה את הטוב הזה.גם לא מרחוק. גם לא את קצהו.

ענבל כמו שאמרת באמת יותר טוב. וגם לא מזמן דיברנו בטלפון וזה היה מרגיע. באחת הפגישות האחרונות הוא אמר שיש כמה סוגי מעטפות בטיפול- הקול,והקשר עין,והחדר . וחשבתי על זה שכמה פעמים אמרתי לו שהקול והדיבור אלי נורא מרגיעים אותי. ושזה באמת התכוננות ואפילו הייתי אומרת התמסרות לאפשר לי לדבר איתו .כי ההודעות לא היו מרגיעות.לא תמיד הוא היה מחזיר תשובה ואני הייתי מרגישה אבודה לחלוטין... אני מרגישה לאחרונה שגם כשקשה מאוד,לא מתפרקת למלא חתיכות כמו פעם,לא נשאבת לבור שחור. יש נפילה -נקודת שבירה -זאת אמירה מדויקת . כי עם משהו נקודתי אפשר להתמודד. עם חרדה נוראית די קשה להתמודד. דיברנו על זה לאחרונה,לראות דברים יותר נקודתי. כנראה שמעבר לזה משהו בתוכי מתחיל להיבנות. ניצנים ראשונים של צמיחה . קשה לי לשתף אותו בזה ,יש לך מושג למה? למרות שמגיע לו . ביקשתי ממנו שיכתוב לי והוא אמר שזה נורא יתיש אותו .את האמת שהתשובה שלו היתה מאכזבת אם כי אותנטית ואמיתית(כמו שביקשתי ממנו). נראה לי שגם כך אני די מתישה. צריך להסתפק בחלקיות ,זאת גם מטרה טיפולית,היה מישהו שאמר? סיכמנו שאני אכתוב לו והוא יתיחס לזה בטיפול .מקודם ישבתי לכתוב לו באריכות וזה ממש עשה לי הרגשה טובה.כי באיזה שהוא מקום אני זאת שהרגעתי את עצמי.זה גם יאפשר לי בזמן שנרד לפעמיים בשבוע להחזיק את עצמי.בלעדיו. אני רואה שלאט לאט אנחנו לומדים למצוא את הערוצים הטובים לשתי הצדדים. וסתם פתאום חשבתי -מעניין היה לשמוע אותך לדבר... מין פנטזיה כזאת.. מועדים לשמחה. ושוב-תודה אדוה