משהוא הזוי

לענבל בעבר סיפרתי פה בפורם שמדי פעם כשרע לי אני עוברת ליד ביתה של המטפלת שלי בדרך כלל זה קורה בשעה חשיבה. יום שישי האחרון בשעת הבוקר נהגתי ברכב והגעתי לרחוב היכן שהיא גרה אין לי מושג מה גרם לי להגיע אליה, איך שאני יוצאת מהרחוב שלה אני רואה אותה עוברת מולי ומסתכלת עלי באותו רגע רציתי לקבור אותי סובבתי את הראש רק שהיא לא תראה אותי הרגשתי כמו פושעת שנתפסה על חם, רגע זה עוד לא נגמר אחרי שעה נסענו בעלי ואני לארוחת בוקר בקניון(כן זה חלק מזמן האיכות שלנו ביחד) ובחניה איך שאנחנו יוצאים מחכה המטפלת שלי ביחד אם בתה ברכבה כדי לתפוס את החניה, ברכנו אחד את השני ונסענו. הפגישה הבאה שלנו רק בשבוע הבא ואני ממש מתביישת להגיע שמא היא תעלה את המפגש בנינו ממש מתחשק לי לרשום לה במייל שאני לא מגיע אני לא יודעת מה להחליט. זהו עד כאן עלילות יום שישי ההזוי חג שמח חנה

הי חנה, אין לך במה להתבייש כיוון שאינך פושעת. אתן גרות באותה עיר ולפעמים נפגשות, שלא במכוון. לפעמים, את גם נוסעת, או שכן או שלא במכוון, באזור ביתה כדי.. כדי מה , בעצם? על זה צריך לדבר. לא כפשע או כמשהו אסור, אלא כדי להבין את הצורך. בברכה, ענבל