סיום

שלום, האם מכורח הקוד האתי תהליך של סיום טיפול חייב להעשות כנדרש גם אם מטופל יזם את הסיום כנגד דעתו של המטפל? האם מטפל יכול לנתק את הקשר באופן חד צדדי ולא לאפשר תהליך כזה כי נפגע מעצם העזיבה? האם אקט כזה נחשב כעבירה על הקוד האתי?

הי שלומית, באשר לשאלה האתית – את מוזמנת להתקשר לועדת האתיקה ולברר. אבל מעבר לזה, נשמע שנפגעת שם בטיפול ושיש לך הרגשה של עוול או אי צדק. אם אני מבינה נכון, בחרת לסיים את הטיפול והמטפלת נענתה לבקשתך וסיימה את הטיפול מבלי לאפשר תהליך של פרידה. יכול להיות שאולי לא באמת רצית לסיים את הטיפול? אולי ביקשת משהו אחר, בעצם? ... ענבל

איכשהו נפגעתי מהפקפוק הפסיכולוגי הזה שלך- כאילו כל אקט שמטופל יעשה בחדר תמיד תהיה לו משמעות אחרת ממה שהתכוון. אז בתור אדם בוגר שלוקח אחריות על ההחלטות שלו ומתכוון אליהם, רציתי לסיים את הטיפול עם המטפלת כיוון שחשתי שאינו מביא לי תועלת (הרי לשם כך הגעתי) ושהקשר עימה אינו מיטיב וחיובי בעיני, למרות שעבורה החוויה הטיפולית היתה מאתגרת ומענינת והיתה לה ציפיה והתרגשות בכל מפגש. היא מצידה חשה מופתעת ופגועה כי בעיניה נתפס הקשר כפרמטר חשוב ובעיני לא סיבה מספיק טובה להמשיך טיפול שבמשך זמן רב אינו מניב תוצאות. אני חשבתי שנכונה לנו פגישה נוספת רק לסגור את הטיפול הממושך ולסכם ולבדוק אפשרות של העברה לשיטה אחרת או מטפל אחר. היא הגיבה בכעס ולא אפשרה כל דיון על הנושא. הרגשתי איום ונורא כאילו גרמתי לה להרגיש רע כשאני רוצה לעזוב, ואני לא חושבת שמטופל שרוצה לעזוב מטפל צריך להרגיש אחריות כזו לתחזוקה הרגשית של המטפל ובגלל זה להשאר. אפילו לכמה רגעים חשבתי להמשיך רק בגלל האשמה הזו. בסופו של דבר חשבתי שהנושא יתרכך אצלה עם הזמן והתקשרתי אחרי שלושה שבועות לבקש פגישת סיכום, הסברתי לה שמרגישה שזקוקה לסגירה והנושא השאיר אצלי מועקה גדולה, מה גם שלא ידעתי כבר לאיזה טיפול לפנות כי היא סגרה את אפשרות הדיון על כך. אני לא הייתי אצל מטפלים אחרים ולא יודעת איזה נהלים מקובלים, אבל זה נראה לי מאוד מוזר שאי אפשר לשחרר מטופל שמרגיש שמיצה תהליך בטיפול מסוים ולגרום לו להרגיש כל כך רע עם עצמו. זה יצר אצלי פצע נורא וחוסר אמון כלפי טיפול ולכן הייתי שמחה לבדוק אם יש סטנדרטיזציה לגבי תהליך פרידה. תודה.