איך יודעים?

אולי אני באמת לא צריכה יותר? יכולה להסתדר לבד? אולי זה סתם חבל להכנס שוב למקום של חולשה הזדקקות ותלות, כשכבר התחלתי להתרגל בלי... איך יודעים,אם מה שאני מרגישה כרגע:ריחוק ,זרות ותחושת "אין צורך",זה ממקום של חוזק או חולשה? ממקום של הפנמה או מאבק כוחות? פתאום לא רוצה לרשום לו כלום, (זה כך כבר שבועיים) לא לפני חג לא אחרי,רוצה להיות בשקט של עצמי, בלעדיו. סה"כ בחיים האמיתיים היה בסדר בתקופה הזו שלא נפגשנו. והקושי שלי עכשיו הוא בעיקר מולו. אז איך יודעים מה השלב הבא? לחזור לחדר מבחינתי, זה לחזור שוב למקום שבו אתה סומך על מישהו אחר, זקוק לכל מילה חיוך מבט ופרשנות שלו. ואין ספק יש משהו מאד ממכר מלהיות במקום בו מישהו קשוב רק לך, בו מקבלים אותך כמו שאתה, מקום מוגן בטוח. יחד עם זאת המלחמה על כל מילה שלא יוצאת פיו, על כל חיוך שלא הגיע ,היא מתישה ומתסכלת. אז באמת איך יודעים מה נכון? כשהעליתי אפשרות כזו לפני שנסע, שאולי אני אחשוב שמיותר לחזור הוא אמר לי: השאלה מה המטרה שלך, אם הרצון שלך זה להסתר בחיים. אז הסתדר לפני ותצליחי להסתדר גם אחרי. אבל אם הרצון שלך זה לטפל, לתקן חויות, לעבד דברים, להבין לעומק, אז עוד יש לנו על מה לעבוד. האמת, כבר שכחתי על מה יש לנו לעבוד. פתאום מאד רגוע ושלו לי ולא נראה לי צריך לעבוד על כלום. איזה בלבול אני מרגישה עכשיו ביחס לטיפול, צריכה לעשות סדר בראש. אשמח לשמוע את דעתך, מיקי.

הי מיקי, איך יודעים? – מגיעים לפגישה ובודקים. עם עצמך ואיתו. עכשיו באמת אין לדעת האם החרדה מדברת או תחושה אמיתית שאפשר ואולי עדיף בלי. ברגע שתיפגשו, תוכלי לדעת , מבפנים ו'על אמת', יותר. ענבל