שלום ענבל,

עוד שבוע הוא חוזר. ואני מרגישה מרוחקת,כעוסה. לא בא לי לחזור לטיפול. מרגישה כאילו אני נלחמת בו. ואולי אני רוצה שהוא ילחם עלי? קשה לי לחשוב ע"ע יושבת מולו ומדברת. על מה מדברים אחרי 7 שבועות? לרגע בא לילשכוח שהתקופה הזו היתה בכלל, ולהמשיך כאילו לא היתה הפסקה ארוכה כ"כ, אבל אני יודעת שזה לא אפשרי. הרי כשנפגש שוב, התקופה והשלכותיה יועלו לדיון. ואני לא רוצה לדבר על זה כלום. מורכב לי מידי .קשה לי מידי. בכלל,בשבועות האחרונים דווקא למדתי לסמוך על עצמי יותר, הרגשתי חזקה מתמיד. ועכשיו, ככל שחזרתו לארץ מתקרבת, אני רק מרגישה, חלשה יותר, רגישה יותר, הולכת והופכת קיפודית משהו. אז אולי לא צריך להמשיך בכלל?. מצד שני, כהצלחתי בשבועות האחרונים להתבונן מצד על הדרך שעשיתי על ההשגים שרכשתי, הגעתי למסקנה שנעשה משהו גדול עבורי בשנה וחצי האחרונות. אז אולי כדאי בכל זאת להמשיך מאותו מקום? רוצה שזה יבוא מצידו, שהוא ירצה בכך, שיעזור לי לחזור, שהוא זה שידבר, לא אני. שבפגישות הראשונות אוכל רק לשבת ולהרגיש את נוכחותו בלי לדבר על כל מה שאני מרגישה או חושבת. אז איך צולחים את השלב הבא? רוצה לברוח, רוצה שהוא יאחז בי. ניסיתי לאותת על כך ב2 המיילים האחרונים ששלחתי לו, ולפי התשובות הדי מנותקות מהדברים שאני כתבתי, לא הרגשתי שהוא מספיק מבין, ומודע. לא הרגשתי אותו שם. וזה מקשה עלי עוד יותר. קשה לי. ופתאום אני לא סומכת עליו יותר. משהו נפגע ברצון, באמון. ופה אני מרשה לעצמי להזדקק למילים שלך, ענבל... מיקי.

הי מיקי, חזרה לטיפול אחרי 7 שבועות.. אכן, לא פשוט. המרחק גדול, מהעין ומהלב. אין ספק שאי אפשר להמשיך מאותה נקודה שבה הייתם. זה לא הגיוני, לא טבעי ולא אנושי. צריך להתחיל מהיום. מעכשיו. כן, יצטרך להיות איזשהו עידכון ועיבוד של מה שעבר עלייך בהיעדרו, אבל אני מציעה לך לא לחשוב על זה עכשיו. נסי להגיע פתוחה לפגישה . לבחון עם עצמך מה את מרגישה כשאת רואה אותו. האם זה שמחה לקראתו? האם זה כעס? האם זה ריחוק? תתחילי מאיפה שתהיי באותו הרגע. אי אפשר לתכנן את זה מראש. נסי להגיע סקרנית לגבי עצמך - לגלות איך תגיבי.. ענבל