אנא עזרתך

ענבל שלום, אני נמצאת בטיפול כבר לא מעט שנים. אני מאוד אוהבת את המטפלת ולרוב מסוגלת לשתף ולדבר על הכל, גם אם לא במידית אז כעבור פרק זמן.כמיהותיי לקשר חברי כבר מזמן נגוזו והגבולות הברורים הקיימים בקשר - של פרק זמן מוקצב ותשלום במועד אני מניחה מובנים לי היטב. היום למפגש אחרתי כ - 25 דקות בשל פקק נוראי שהיה בנתיבי איילון, נסעתי למעלה משעה וחצי, שכבר חשבתי להסתובב ולחזור הבייתה. היה לי ברור כי אני הולכת להפסיד לפחות מחצית מהמפגש ובכל זאת הגעתי כשמטרתי הבלעדית הייתה לשלם למפגשים האחרונים. לא הייתי מסוגלת לפתוח בדו שיח איתה. כל העת הבטתי בשעון וחשבתי על האמירה שלה שחוזרת לא פעם בסוף מפגש כי אנחנו צריכות לסיים ונדבר על הדברים בפעם הבאה. מי זוכר לעלות את כל הנושאים הפתוחים מפגש הבא...??? היא טענה שאני כועסת כנראה עליה ולמה אני לא מאפשרת לה להיות איתי עם התסכול והכעס ולנסות לדבר על הדברים כדי שארגיש טוב יותר. לא הייתי מסוגלת, רצו לי משפטים ואמירות בראש אך לא הייתי מסוגלת לומר לה אותם בקול. אני לא מבינה עם כל האמפטיה שלה מדוע כשקורה מקרה כזה יוצא דופן(ואני ממש לא מהמאחרים הקבועים) כשכל דקה משמעותית, חשובה ויקרה לליבי וגם יקרה כספית היא לא אומרת שבשל המקרה היוצא דופן שבוע הבא נתחיל 10 דקות קודם. משהו... סוג של אמירה אמיתית שהיא אכן מבינה לליבי ומוכנה לפנים משורת הדין שנוסיף זמן למפגש הבא. כל כך כעסתי עד כדי אי יכולת לומר לה זאת פנים אל פנים. לאמיתו של דבר אני נוהגת להתכתב איתה במייל במהלך השבוע בין המפגשים אם משהו מציק לי.הדבר היחיד שאמרתי לה שאני מקווה שיהיה לי מספיק שכל וכוחות לא לכתוב לה. היא אמרה שחבל שאני חוסמת את עצמי ועוד כל מיני אמירות שאפילו לא הייתי מסוגלת לשמוע ולהפנים, ובין השאר היא אמרה שחבל שאני לא מדברת כי כך היינו יכולות להמשיך לדבר על המפגש ולא על עניינים אחרים במהלך השבוע דרך המייל. אין לי כל כוונה לכתוב לה בנידון. לאמיתו של דבר אני גם מתכננת לבטל את המפגש הבא. אני לא מרגישה שכל האמפטיה והנכונות שלה לעזור ולסייע היא ממקום אמיתי, רק לאפשר לי לדבר לשם אוורור רגשות. אז אולי זו טעות לכתוב לך ולא לה, אבל אנא התייחסותך לציפיותיי המוגזמות....????? ברור שכעת אני מאוד כואבת מבפנים על המפגש שבוזבז ועל המשך השבוע ללא הרגשה כי היא איתי בדרך. ואני לא מצטערת על אי היכולת למצות את המירב מהחצי פגישה שהייתה. אולי זה טפשי שלא השכלתי להסתייע במה שכן היה. מעציב ומלחיץ אותי הניתוק שיצרתי ביני לבינה, אך משהו בכבוד הפנימי לא מרגיש שיאפשר לי כן ליצור איתה קשר. האם כל הטוב והנתינה שלה התערבב עם הכעסים שלי עד כדי פגיעה עקיפה בצרכיי? תודה!

שלום טל, היום, בגלל הפקק, הפער בין המאמץ שלך, הנכונות שלך, הרצון שלך להגיע, הצורך שלך בפגישה וכו' לבין החלקיות במה שהיא מעניקה לך - זמן קצוב, התייחסות עסקית, אמפטיה מוגבלת בזמן ומותנית בדיבור - היה פער בלתי נסבל. מעליב. חשוב וצריך לדבר על כל זה. אני מאמינה שאת זקוקה להרגיש ממנה אכפתיות, הערכה על המאמץ, צער על הפספוס.. זה לא באמת אותן 10 דקות קונקרטיות - זה משהו אחר שאבוד, שאת רוצה שיוחזר.. דברי עליו. אל תברחי. ענבל

את יודעת ענבל, לעיתים אני חושבת שבתחום הזה של הפסיכותרפיה הנסתר רב על הגלוי. הלוואי והייתי מסוגלת לדבר ולפרוט ממה כ"כ התאכזבתי ומה הן הציפיות האמיתיות שלי בהתנהלות ביננו. ולעת עתה הלוואי והייתי יודעת מהו אותו משהו אבוד. כעת אני רק כועסת, אולי עכשיו גם על עצמי ועל אי היכולת באמת לומר את אשר על ליבי ולהילחם ברצון להתקרב ולכתוב ומנגד כן לשמור על ריחוק "וללמד אותה לקח" שגם לה יש תרומה לריחוק ביננו. ובעוד אני כותבת ו"מדברת" על הדברים איתך תוך כדי כתיבה, התנהלותי נראית לי אף ילדותית למדי, למרות שההתעקשות שלי עם עצמי ליצור ריחוק לא הולכת ופוחתת - נהפוך הוא. בכל אופן תודה לך על הסיוע!

ענבל בעוד אני מחכה לתגובה ממך,לאחר שהגבתי לדבריך, החלטתי בזכות תשובתך לא לברוח. לעזור אומץ ולדבר טלפונית עם המטפלת שלי.תוך הבנה שאכן זה לא אותן 10 דקות. אז רק רציתי להגיד תודה! תודה ענקית על העזרה לחזור למסגרת ולא להיבהל ולברוח. בטוחני שהאתר בזכותך מסייע ותורם לרבים/ות כמוני!