יום שני

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

13/09/2010 | 14:23 | מאת: ל.

את יודעת, ענבל, אם המפגש ביני לבינה היה מתקיים בדמיון, אני חושבת שהיו מופיעים משקאות תוססים, לידי או בתוכי, וכלבלבים חמודים היו מקשקשים בזנב ומלקקים את כפות הידיים. אני מחייכת לעצמי :-) זה נשמע דבילי.. לא נפגשנו השבוע (אנחנו במתכונת דו-שבועית), ועבר שבוע שלם. (אז אני קצת מתרגשת). טפשי קצת מצידי.. :-) לא נורא.. המפגש האחרון היה מקרב וחשוב, אני חושבת. לא דיברנו על השנה החדשה. לא הספקתי להתארגן ולחשוב עליה ופתאום היא באה.. אפילו מתנה לא נתתי לא' שלי. (ונורא חבל לי). דיברתי על גוף. אני לא יכולה לדבר על גוף בדרך כלל. היא משתמשת בכל מילות הגוף האלה די בחופשיות ואותי זה מכווץ ('לענג', למשל... אלליי..). אז דיברתי גם. במילים שלי. הכנסתי אותה למיטה.. והיא עמדה בזה. הקשיבה טוב טוב, וכשסיימתי נשענה-התמתחה לאחור, הציצה לתקרה, ונאנחה בקול, בתחושת הקלה, מהולה בשמחה אני חושבת. כאילו נפרק איזה מתח, או נפרץ איזה סכר. חזרתי הביתה והרגשתי אינטימיות גדולה.. לא מינית. רגשית. מה שנחסך ממני 'שם' אולי.. אני כל כך מחכה לספר לה... והנה, בנתיים סיפרתי לך. (אולי הכלבלבים ריככו אותי קצת) :-) איך אני שולחת משהו כזה למרחב ציבורי כל כך..? (אין לי מושג איך...) ל.

13/09/2010 | 15:42 | מאת: ענבל חזקיה-חלפון

הי לילך, תהליך יפה וקרוב יש לכן שם, לך ולא'.. חייכתי גם. :-) אז דיברתן על הגוף, הצלחת להכניס אותה למיטה, לדבר על זה במילים שלך.. זה הרגיש אינטימי וקרוב.. הרגשת , גם מתגובתה, שכאילו נפרץ איזה סכר.. חווית ממנה הקלה ושמחה.. את בטוחה שלא נתת לה מתנה לשנה החדשה?.. דווקא נשמע לי שכן.. ענבל

14/09/2010 | 16:33 | מאת: ל.

15/09/2010 | 14:09 | מאת: דנה

גם אני חייכתי... באמת יפה,ומה שמדהים בעייני שזה קורה במתכונת כזאת. פעם בשבועיים,איך בכלל אפשר להצליח ככה.כאילו כל פגישה זה כמו חזרה מחופשה.אצלי זה לא היה מצליח,אני עדיין לא התאוששתי מהחופשה שלה בקיץ.נראה שאצלך דווקא הריחוק עושה לך טוב,מאפשר אינטימיות. והאמת אני ממש שמחה שקפצת לבקר.לא יודעת, לפני החג חסרו לי כאן כמה אנשים חשובים,הרגיש פה קצת נטוש.כאילו גם המקום הזה לא ממש מתאושש מהחופשה,טוב אולי אני סתם משליכה. ותודה על הברכות לחג.מאמצת בחום.ואכן היה חג משפחתי ואפילו נעים.כמובן שהיה גם עצוב,אבל באמת כולם השתדלו,ואפילו דיברנו על זה שזה מה שאמא הייתה רוצה,אז חייבים להמשיך.  ואני שמחה שאהבת את השיר,לכתוב זה ממש לא הצד החזק שלי ובטח לא שירים.בדר"כ אני מחבבת שירים לפי המנגינה ובכלל לא מקשיבה למילים.אבל לא יודעת בזמן האחרון משהו קצת משתנה,ופתאום יש כאלה שחודרים חזק ולא מרפים.ומשמח שזה באמת הרגיש מתאים וזה לא רק משהו הזוי שלי. יאללה אני אנסה ללכת לנמנם קצת,הבן שלי חולה ולא ישנתי כבר יומיים.והיום עוד ארוך. מקווה שהחג עבר בסדר גם אצלך דנה

16/09/2010 | 10:07 | מאת: ל.

דנה יקרה, איזה יופי שחזרת.. קצת חיפשתי אותך ביומיים האחרונים. מקווה שהקטן ירגיש יותר טוב בקרוב ותוכלי לחזור לישון כמו בן אדם. רציתי לתקן.. :-) מתכונת דו-שבועית, התכוונתי לפעמיים בשבוע (שחוזר אחרי החגים לפעם בשבוע, לצערי). צפיפות הפגישות איפשרה לא מעט... את גורמת לי להרגיש שאני צריכה איזה סיכום איתה, של תקופת הדו-שבועי.. לא בטוחה שבשנים הקרובות אצליח לחזור לזה. מאוד שמחה לשמוע על חג משפחתי, שהיה בדיוק כמו שאמא הייתה רוצה.. נראה שהיא הייתה אתכם, בדרכה. אני כותבת קצת מברקי.. חייבת לחזור לעבודה.. לא נעים שמחה שאת פה, לילך

מנהל פורום פסיכותרפיה