כמה כאב
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
הברכה שלך לחג מאוד נגעה בי, ובמיוחד המילים "נאהב את עצמנו, נסלח לעצמנו, נפרגן לעצמנו ושיהיה לנו כ"כ טוב עד שנוכל לעשות את אותו דבר גם עם אחרים - לאהוב, לסלוח, לפרגן..". נגעו בי מהסיבה שרע לי, רע לי מאוד! ואני לא מסוגלת לפרגן לאף אחד! לא מסוגלת! אני לא מבינה מה תוקע אותי בבדידות הזו ולמה זה לא משתנה. אולי באופן לא מודע, אני לא רוצה זוגיות? למה רע לי, למה אני לא מסוגלת לפרגן, למה ניתקתי את כל הקשרים שהיו לי, למה אני לא רוצה לחיות כאן יותר, למה אני אדם נוראי?
הי יפעת, ברוכה השבה, שנה טובה. הודעתך, ככותרתה, אכן מעוררת כאב. איני חושבת שאינך רוצה בזוגיות או בקשרים בכלל. להיפך, אולי מרוב שרוצה כ"כ מפחדת.. כמו שאמרתי בעבר, החיבור לרצון ולכאב הוא חשוב, כי ממנו המנוף לשינוי, אולם הוא כרוך בעמדה של חולשה, של פגיעות. הכעס הוא מקום של חוזק, של ה'לא צריכה' - יותר קל איתו אבל הוא תוקע במקום. אני מקווה בשבילך שתוכלי להיות במקום הנזקק, הפגיע, החלש כביכול - כביכול, בגלל שהוא בעצם החוזק האמיתי. וגם הדרך לשינוי. בברכה, ענבל
יפעת אני רואה שאת שוב איתנו. ושכואב לך.מאוד. אולי נכאב ביחד? זה אפשרי? אדוה
מנהל פורום פסיכותרפיה
