שפל חדש....

זהו.. זה לא החזיק הרבה.. היום נפלתי... וזה קרה אצלה... והיא אפילו לא הבחינה... ה צ י ל ו !!!!!!!!!!!!

שלום ניצן, חבל שהיא לא הבחינה, אבל.. למה לא שיתפת אותה במה שעבר עלייך באותו הרגע? זו בדיוק ההזדמנות לברר דברים כאלה, כשהם קורים. אפשר להתנחם בזה שעוד יהיו עליות נוספות.. בברכה , ענבל

ניצן עצוב עצוב לשמוע על השבר. ועוד אצלה.מולה .בטיפול. כשבוודאי חיכית רק לבוא ולהיפגש. את מרשה לשתף? היה לי תקופה לא פשוטה בטיפול שחוויתי אותו קר,אדיש ומרוחק. התחושות האלו היו באות לי ברגע שיצאתי משם . כשהייתי מולו זה עוד איך שהוא היה בסדר. היתה לי פעם אחת שחיכיתי כל כך לבוא ,באותו יום במיוחד ספרתי את השעות,הדקות.שהגעתי הביתה לאחר שעתיים כלום פשוט כלום. שלחתי מסרון ולא היתה תגובה. אני זוכרת שמה שעזר לי זה לכתוה ביומן ולהביא את זה.קראתי הקול שלי רעד אבל לפחות שיתפתי אותו. בזמנו זה הקל עלי. וואו זה נורא לא פשוט. וגם כתבת שאת אמא לילדים ויש לך אחריות. זה קשה שבעתיים לקרוס ככה. אולי ההרגשה שאנחנו איתך יכולה להקל במשהו? משגרת לך לילה טוב עם הרבה רכות. אדוה

כן זה מקל.. תודה לך.. ואני גם כותבת לה. מעט אך ארוכות. זו הדרך היחידה שאני מצליחה להביא את עצמי מאה אחוז והיחידה שאני מצליחה להסביר את עצמי. אתמול הסתובבתי כל היום בתחושה קשה של החמצה וריקנות ובדידות זה היה ממש רע. בסוף בערב החלטתי להתקשר אליה. ודיברנו. ומסתבר שהיא ראתה את הנפילה והיא חיזקה אותי. דיברנו ארוכות והיא אפילו נתנה לי את האופציה להתקשר בחג. זה הקל ועזר. אבל אני עדיין נלחמת לטפס למעלה.. זה לא קל.. אבל זה עוזר מאוד מאוד לקבל תמיכה מכן כאן בפורום. אז תודה לך. והילדים... נכון זו אחריות ואי אפשר לקרוס כשיש אחריות כ"כ גדולה... אבל זה גם צד מאוד מחזק בלעדיהם הייתי במקום אחר... מאחלת לך להיות תמיד עטופה ומוכלת. תודה