לענבל

שלום ענבל, השבוע אני לא מרגישה את החוסר בצורה כזאת עוצמתית ואני בקושי חושבת על הטיפול, אמנם יש לי הרבה טרדות אחרות אבל בעבר זה לא השפיע. מה קורה לי? איך זה יכול להיות? פתאום אחרי כל כך הרבה זמן שינוי כזה? נראה לי אני אסגור 3 שבועות בלי יצירת קשר בין הפגישות, זה אחרי שנה ושלושה חודשים של טלפונים, סמסים ומיילים, לפחות כמה פעמים בשבוע. מה נסגר איתי? יכול להיות שזה נגמר? אולי בגלל שאני כותבת הרבה בפורום אני מצליחה או שזה בכוחות עצמי? נראה לך שכדאי גם שאני אנסה להפחית בפורום? זה יהיה לי קשה... אבל אני בודקת אותו הרבה פחות פעמים ביום מפעם. ולגבי השיר אם את חושבת שאני לא אנדנד עד שאקבל תשובה, אז אני מצטערת אבל לא השתניתי עד כדי כך. עדיין נודניקית וכנראה לעולם אהיה. אני מרגישה כמו ברגעי דעיכה של טריפ רע מאוד... נראה לי ההודעה ארוכה מספיק, אני צריכה לעמוד ברף הציפיות שהציבו לי. שאלה לא קשורה- יש לך נתונים על כמה כניסות יש לפורום ביום? פתאום התחילו לכתוב את זה בגוגל (אם הבנתי נכון) והיה רשום 72, זה הגיוני? תודה רבה רחל

היי רחל (טוב נראה שהתרגלתי) מצאת לך ממי לבקש רעיון לשם,ממש לא הכתובת הנכונה,גם אני ממש לא אוהבת את הכינוי שלי כאן,אבל נראה לי שאין כזה שמתאים באמת. אולי רק זה האמיתי.בכל מקרה תקראי לעצמך איך שבא לך,אני כל הזמן קוראת לך יעל.יעל שהלכה כבר דרך יפה,יעל שנמצאת כבר במקום אחר ובהחלט רואים.אות קין ? לא יודעת ,אני לא רואה אותו.הייתה תקופה שגם לי היה קצת קשה עם יעל,בכל זאת גם אני קצת נשאבתי למערובלת ונפגעתי.אבל זה היה מזמן,ובאופן אישי גם למדתי מזה לא מעט.המטפלת שלי ישר הבינה עם מה הזדהתי ולמה התערבתי,כן בהחלט מוכר ממקומות אחרים. אולי זה קצת כמו בסיפור,בסוף הם חזרו להר,אבל אחרי הדרך הארוכה שעברו אולי אפשר לראות דברים קצת אחרת. ושינויים אמיתיים באופן כללי קורים לאט.משהו קיצוני בדר"כ לא מחזיק לאורך זמן.אבל אולי הוא סימן להתחלה.לדעתי (הממש לא מקצועית) כדאי לך להציב מטרות יותר ריאליות ויותר הדרגתיות,ואז יש יותר סיכוי שזה יחזיק.זה לא אסון מידי פעם לשלוח מייל למטפלת ,במיוחד אם זה בהסכמה.לי יש יום ושעה קבועים שבהם אני שולחת.אני לא חייבת כמובן,אבל זה הופך את המייל למעין פגישה נוספת.וזה הופך אותו להרבה יותר משמעותי,וגם אם אני לא שולחת היא עדיין מקיימת את הפגישה וחושבת עלי ועל הטיפול (זה לפחות מה שהיא סיפרה) אז זה נחמד,יוצא משהו בכל מקרה.וזה גם ממש עוזר במקרים שיש מרווח גדול מידי בין הפגישות.ואין אפשרות להיפגש שוב.וזה בהחלט שונה ממייל אקראי מתי שבא.זה משהו הרבה יותר מווסת,הרבה פחות מעיק ומעצבן וגם מאוד עוזר להתחיל את הפגישה הבאה ממקום יותר קרוב. בכלל כשנמצאים בטיפול ציבורי זה בהחלט שונה מפרטי.גם אם מדובר באותה מטפלת.ואני יודעת את זה מניסיון.וזה לא כי המטפלת מזלזלת או לא מתאמצת.זה משהו אחר.עבורי כשהתחלתי לשלם כסף (ולא מעט) קרה משהו טוב לטיפול.וכמובן שיש הרבה יותר גמישות.אז זה טוב שיש למטפלת שלך קליניקה,אולי בעתיד יהיה לך טיפול יותר מותאם אליך. והקטע עם גוגל זה לא פתאום זה כבר די ישן.וזה כמובן לא פר יום, זה סה"כ הפעמים שחיפשת ונכנסת דרך שם,מפתיע קצת שמישהי כמוך עוד לא עשתה קיצור לפורום.אולי זה טוב,אולי את פחות מכורה ממה שאת חושבת. ואכן החגים,לא פשוט בכלל,כבר כמה שנים .כל פעם זה הרגיש הפעם האחרונה,טוב עכשיו זה באמת פעם ראשונה בלי.טוב לפחות הצליח לי,לפחות מי שעדיין כאן עושה ביחד.שנה הבאה בטח נברח לחו"ל. והילד שלי הוא כבר תיקון ,יש לו אבא שונה ממה שלי היה.מקווה שיש לו גם אמא לא פחות טובה.לפחות חשוב לי להיות ואני באמת מנסה.ומחר הוא מתחיל את הגן.עוד התחלה,שוב לא פשוט. נקווה לטוב דנה

ממש כיף שחזרת! לגבי יעל- בדיוק נזכרתי באמת שאת זאת שבעצם העלתה את עצם קיומי וזכתה ללגיטימציה (כלומר פורסמה), ואני זוכרת ועודני מאוד מעריכה את זה. יעל היתה נוראית (איזה פיצולים...) אבל היא בהחלט לא עברה על אף אחד מחוקי הפורום, והואשמה על לא עוול בכפה. ודווקא מעניין אותי עם מה הזדהית ומה באמת גרם לך להתערב? לגבי הסיפור, אחרי שקראתי אותו שוב, אחרי השנ"צ, קלטתי שפספסתי חלק מרכזי והוא החלק המשחקי. ואכן מאז הטראומה ולצד המצב הנפשי המשתפר אני משתדלת לראות את הפורום כמשחק. אני מביאה המון כאב אבל גם המון ציניות. אני לא נותנת למקום הזה להשפיע עלי יותר מדי, בגלל זה גם ממש לא התרגשתי מההודעה של אילנית, חטפתי ירייה, אבל מד הבריאות מתמלא במהירה...(ממשחקי המחשב של מכות). לגבי השלושה שבועות- זה משהו שממש הולך לקרות כרגע, זה לא מטרה רחוקה. המטפלת מסכימה לי הכל (אין לה ממש ברירה) אבל אני כבר הבנתי שזה עושה לי רע, כל תגובה מרגיעה שלה רק מחטטת בפצעים ובבורות וגורמת לתחושה נוראית של רצון לעוד ותסכול על כך שלעולם לא יהיה לי את זה (אמא). וגם שאהיה מטופלת אצלה באופן פרטי לא נראה לי שהיא תסכים לאמץ אותי...:) לפני שהגעתי אליה הייתי בטיפול בתשלום במשך שלושה חודשים וזה עשה לי ממש רע. מן הסתם אני במצוקה כלכלית כבר שנים ואין לי שום גב ותמיכה (כמובן חוץ מבן זוגי שגם לא משתכר הרבה). וה-160 ש"ח לשבוע נראו כמו הון תועפות בשבילי וזה הוביל אותי למן תחושת לחץ שאם אני משלמת כל כך הרבה צריך לתקתק את העבודה. הייתי מגיעה ויש מתחילה עם הפצעים הכי עמוקים, פותחת ופותחת, העיקר לא לבזבז זמן, וזה עשה לי ממש רע, הייתי נורא נורא מוצפת- ויותר גרוע, היה לי יובש נוראי סביב האף מכל הבכי והקינוחים. לגבי הגוגל- לא הגיוני שאני חיפשת רק 72 פעם...אני כבר מלא זמן כאן, מוזר...ולא עשיתי קיצור כדי שאף אחד לא יגלה שאני כותבת בפורום. איזה כיף שאת יכולה לראות שאת נותנת לבנך משהו שונה, יותר טוב, זה ממש משמח. ואיזה כיף שהוא מתחיל גן, זה תמיד כל כך מרגש אותי, הצעדים האלו שהם עושים. שיהיה המון בהצלחה! טוב חייבת לזוז, יום ארוך עד 22:00 לפניי... תודה על התגובה רחל

הי רחל , נסי לשים לב למה שקורה לך בלי לנסות לנתח את זה בהמון פרשנויות, להשוות למה שהיה בעבר ולחשוב מה זה אומר לגבי העתיד. במקום זה, נסי להתמקד באיך שזה מרגיש. לגבי השיר - אני משאירה לך את הפרשנות לכוונת המשורר והמצוטטת. אני לא עוקבת אחרי נתוני הרייטינג של הפורום.. אין לי מושג מה זה הנתון הזה שמצאת בגוגל. בברכה, ענבל

למה את כל הזמן אומרת לי להפסיק למתח ולפרש? את חושבת שזה מזיק? חוץ מזה שזה מכניס לחרדות זה גם נותן תחושת שליטה... לגבי השיר אני לא מוותרת- למה את התכוונת? אפילו במילה או שתיים. היה לי חלום הזוי, שכאילו אני חותרת ביחד עם נערה נגד המא... חוץ מזה היום צפו הרבה זכרונות שהעציבו אותי, אני מרגישה שאני צריכה אהבה, וחיבוקק, וחום. אני צריכה להרגיש שאוהבים אותי, את אוהתב אותי? אוף, את בכלל לא מכירה אותי... ואת אישה אז אני לא יכולה לשכב איתך כדי שתאהבי אותי..סתם... ראיתי את כל ההודעות על תחילת שנת הלימודים, ואחיינית שלי התחיל כיתה א, וגם לי בא ילד ללוות לגן או לבית בפר, אני כבר מחכה לזה. אני רוצה להיות אמא כי אני מרגישה שיש לי הרבה לתת אבל אני מפחדת שיש לי גם הרבה איך להרוס ולא להיות מכווננת. אני לא אהיה טובה דיה, אני אהיה או חודרנית וחרדתית או לא נוכחת. לפחות זה הפחדים שלי.יש כל כך ההרבה ילדים שאני רוצה לאמץ...אבל בא לי גם להתחיל משהו נקי, משלי, בלי הרבה פגיעות מוקדמות שצריך לתקן. אבל בעתיד בטוח אקח לאומנה. טוב, יחד עם הסיגריה הנגמרת העייפות חוזרת... אצ יכולה לתת לי אהבה? אזתפק במה שיש, גם אם זה כמה מילים חמות שירגיעו את הצמא (ומייד אח"כ יגבירו אותו בצורה בלתי נסבלת). אוף, שי כל כך הרבה זכרונות שמציפים, תקופות כל כך ארוכות שפגעו בי ולא היו בשבילי, קשה לי להיזכר באיך חייתי פעם ובאיזה מקומות הייתי... הבטריה נגמרצ...לילה טוב. רחל