לשבת קצת רכה יותר..

http://www.youtube.com/watch?v=oBFQg7P5YKw לילך

תודה לילך, זה נעים , קצת mercy לקראת שבת.. ענבל

היי לילך אני עונה לך כאן למעלה (באופן יחסי)כדי לא לאתגר שוב. (ותודה ענבל על הדפדוף אחורה). בכל מקרה די קראת אותי נכון,וממש לא הלבשת אותי במשהו שלך.אולי אני קצת התלבשתי על ההודעה שלך כי בזמן האחרון נעלמו לי המילים ואת תיארת מאוד יפה איך אני מרגישה. בסוף מזה שלא כתבתי כאן שלושה ימים יצא שהחזרתי עם ריבית והצמדה. והאמת הדברים שכתבת על הכתיבה בפורום וגם מה שדורתי כתבה,קצת גרמו לי לחשוב ובאמת חשבתי לא לכתוב כאן יותר.אני לא כל כך מבינה למה זה נתפס כמשהו כל כך לא טוב.ורק סוג של התמכרות, זה בכלל נראה לי מוגזם.ואם זה באמת ככה אז למה בכלל המקום הזה קיים ולמה פסיכולוגית מוסמכת מנהלת אותו ? בסוף החלטתי שעבורי זה לא נכון,לי זה דווקא עוזר לטיפול ועוזר בניסיונות לתקשר בחזרה,ולפעמים גם עוזר להבין,ובכלל יש כאן שכנים ממש טובים,אז נראה לי ששווה להישאר. היום סוף סוף חזרנו לשגרת הפגישות,די חיכיתי לזה כבר.באתי די מבואסת ויצאתי אפילו יותר.ודווקא הייתה פגישה טובה.הצלחתי קצת להבין מה קורה לי ולמה .אולי זה מה שביאס. קורה לי משהו קצת מוזר,אני כאילו לא מצליחה לזכור את אמא שלי.וזה ממש לא הגיוני.היום בבוקר לפני הפגישה הסתכלתי קצת על תמונות במחשב ומיד התחלתי לבכות.אני פשוט לא מסוגלת להסתכל.וגם שאני חולמת עליה בלילה אני מיד מתעוררת בבהלה ולא זוכרת כלום. ברור לי שזה קשור לטיפול שלי.לדברים שקורים בו לתובנות מהזמן האחרון.קשה לי מאוד כרגע.באופן טבעי בטיפול יש מעיין גיל התבגרות נוסף,קצת מכיוון אחר ופתאום ההורה נראה קצת פחות אידיאלי,פתאום דווקא החסרונות והכשלים מורגשים.וקשה לי עם זה,קשה לי שאמא שלי לא כאן ובעצם אני צובעת אותה בזמן האחרון בצבעים קצת פחות מוצלחים.זה קורה גם בגלל הקושי האדיר לטפל בה לקראת הסוף וגם בגלל כל מיני דברים ששמעתי בשבעה,כל מיני דברים שיכלו להיות ממש אחרת,כל מיני דברים שאני רוצה שיהיו אחרת אצלי. אני מרגישה שצריך להתחיל הכל מחדש וזה די מבאס.וכמובן שגם בזה היא רואה משהו חיובי ,התקדמות וצמיחה,נו לכי תביני פסיכולוגים. טוב לפחות ממש לפני הכניסה אליה צמח לא שם לפתע חצב.אחד בודד באמצע שממה.מיד חשבתי עליך,כנראה שבאמת עוד קצת מגיע הסתיו. טוב יאללה כבר מאוחר,לילה טוב ותכתבי אם בא לך ,זה תמיד נעים דנה

הי דנה, שמחה שכתבת.. נחמד בעיניי ששקלת אם הכתיבה כאן טובה לך או לא ולמה בכלל מראש זה נחשד כמשהו שצריך למנן, והגעת למסקנה שלך זה דווקא טוב :-) לגביי, יש לזה פוטנציאל התמכרות עד שיהיה לי קשה מאוד להתרומם מהכסא.. מעבר לזה, שלפחות עם המטפלת הנוכחית, ואולי בגלל הנסיבות שבהן נפגשנו, אני מרגישה שיש לי המון מקום אצלה להיות הרבה דברים ומרגיש לי חבל "לבזבז" את מה שאני רוצה להגיד כאן.. רוב הזמן מה שקורה איתה מרגיש נורא אישי ואינטימי ומוגן, עד שהוצאה של הדברים החוצה ברמת הפירוט שהייתי מורגלת בה עם המטפלת הקודמת, עושה לי ולה קצת עוול ומרוקנת את תחושת החמימות האישית והפרטיות של המפגש. אבל זה לגמרי עניין של הרגשה ואם טוב לך דווקא לכתוב ולחשוב כאן, אז איזה כיף! :-) נשמע לי נורא מבהיל שפתאום לא זוכרים ותווי הפנים כאילו בורחים או חומקים בין האצבעות, ברגע שמנסים להעלות אותם בדמיון.. מפחיד וקשה ועצוב ומייאש... אבל משהו אומר לי שאולי זה מתח גדול שמבריח את היכולת שלך להעלות אותה בעיני רוחך.. אני חושבת שברגעי מנוחה, או בחלימה, היא דווקא מגיעה לבקר לא מעט.. אולי האבדן העצום הזה התגלגל לפחד לאבד, באופן כללי, וגם לפחד לשכוח.. לא בטוחה אם זו נחמה גדולה, אבל מהצד זה נשמע טבעי ומובן.. נראה לי שלוקח המון זמן להגיע לאיזון מחדש, וגם כשלכאורה השגרה כאן, ואולי קצת נותנת בטחון ויציבות, דברים בתוכנו עוד דורשים התארגנות והתייצבות.. א.ה. הייתה מדברת פעם על התנגשויות טקטוניות תת-קרקעיות, בתקופות קשות, אני חושבת.. אולי זה נכון גם לך. נשמע שקורים דברים אדירי משמעות בטיפול שלך.. לא רק ברמה של להבין דברים (אולי כאן עדיין לא), אלא יותר ברמה של לחוות ולהרגיש.. זה נורא קשה, אבל אני מרגישה שאת בידיים טובות, שהיא שומרת עלייך. נר החצב מאותת על חיים ותקווה... פקעת שהייתה שמורה באדמה הצליחה לנבוט. מקווה שגם אצלך, לאט לאט.. אני משקה את החצבים שלי לא מעט (יוצא לי קצת לבכות לאחרונה..).. ואולי גם את.. חייבת לרוץ לתפוס את האוטובוס... מכל הלב חיבוק. מקווה שהלילות יהיו קצת רגועים יותר (ושתבוא לבקר, רגועה ואוהבת) לילך